כשזה נוגע לאיכותו של הסוף, הקריטריונים של דבורה (ליא קניג) מ"מקום שמח" פשוטים: "הלך לך בית? מת לך ילד?" היא שואלת את ורד (נועה קולר) בפרק סיום העונה, אחרי שהגיבורה מספרת לה על טלטלה רצינית בחייה. כיוון שהתשובה לשתי השאלות שלילית, המסקנה של דבורה חד–משמעית: "אז זה סוף טוב".
יש בתובנה של דבורה כלים שעוזרים גם להבין, להבדיל כמה הבדלות, מהו "סוף טוב" בסדרות, במיוחד בהינתן שזאת מחלה ישראלית כרונית: המדד הוא לאו דווקא התפתחות שהיא רעש עצום ובלתי צפוי. להפך: לפעמים אלו המהלכים הקיצוניים שמגיעים עם טעם לוואי של גימיק, על חשבון מסרים עמוקים ומורכבים. מאידך, גם להתנהל כאילו מישהו שכח לנעול את הדלת לפני היציאה מהבית זה לא רעיון מרהיב.
כמו הרבה אתגרים אחרים במהלך העונה, גם את הנושא הזה פתרה "מקום שמח" באופן שהוא מעל הממוצע אך לא נטול פגמים. קולר והבמאי רם נהרי הפגינו גם בפרק האחרון חדות וברק מרשימים למדי בכל הקשור לדיבור של הדמויות, למילים המדויקות שהן בוחרות בכל סיטואציה והנימה המשכנעת שבה הן יורקות אותן מהפה. הריב המכונן של ורד ובעלה בן (אביהו פנחסוב) בתחנת הדלק, היכן ששניהם משילים את הפסאדה וממטירים חומצה לכל עבר, הוא דוגמה נדירה במחוזותינו לסצנה שכמו נכתבה לתיאטרון אבל מבוצעת כהלכה עבור המסך. בנוסף, הסצנה שעירבה את מושיק גלאמין ותרגום ליידיש של "דרך השלום" הדגימה מקוריות, הומור וחוש ריח מפותח לכתיבת אנקדוטות סימבוליות ועדינות.
מאידך, "מקום שמח" חתכה כמה פינות כדי להגיע ליעדים הדרמטיים (מבלי להיכנס לספוילרים), ובעיקר הציגה את הדילמות האמיתיות להפליא והמוכרות להחריד של ורד מבעד למשקפיים די מצומצמים, שהפחיתו את כוחה הריאליסטי של העלילה. חשיבות היחסים עם ילדיה, לדוגמה, היא בבחינת נעלם, ומי שקיווה שהפינאלה תסביר מה היה התפקיד של אביה בהתגבשות המשבר הקיומי שזה עתה התנפץ, ייאלץ להמתין: ייתכן שהנושא יתבהר בעונה הבאה, עליה הכריז אתמול תאגיד השידור הציבורי.
אלה כמובן חדשות מצוינות, משום ש"מקום שמח" היא בדיוק מסוג היצירות שכבר הגשימו אחוז ניכר מהפוטנציאל אך עדיין זקוקות ומגה–ראויות למרחב השתפרות, שניתן וצריך להשיג בעונה נוספת. זהו היתרון המובהק של המדיום בעידן הנוכחי, שמזמין סיפורים למרחקים ארוכים ומאפשר ליוצרת חריפה ושחקנית יוצאת דופן כמו קולר לחפור אפילו יותר עמוק בנפש. אולי שם היא תמצא סוף שיהיה לא רק טוב, אלא מצוין.
בקטנה
ב"מהדורת היום" (חדשות 12) התארח למשך דקות ארוכות ראש חטיבת הדוברות במשטרה, תת-ניצב ליאור אבודרהם. הוא נשאר באולפן גם כשעופר חדד ועמליה דואק שוחחו עם ח"כ אלעזר שטרן על סירובו של שר הביטחון להחזיר את המעצרים המינהליים נגד יהודים החשודים בפשיעה לאומנית. באופן טבעי, התבקשה התייחסות של אבודרהם לאוזלת היד המשטרתית בנושא, תחת שר שהוא בכיר בזרוע המדינית של הגבעות ומי שהזניק את אבודרהם מדרגת סגן ניצב לתת-ניצב בכלום זמן. משום מה זה לא קרה. מה שכן, בנושאים אחרים הקפיד אבודרהם לציין שוב ושוב שהמשטרה קטנה מדי. צודק: לכן טוב שיש גם דובר בדרגת ניצב משנה וגם "ראש חטיבת דוברות" בדרגת תת-ניצב. ככה משיגים משילות (באולפנים).
