ליאור אשכנזי לא צריך להסתבך עם מטפורות כדי להסביר איך הוא מרגיש לככב שוב בהצגה בבית ליסין, אחרי עשר שנות הפסקה. "זה כמו לרכוב על אופניים", אומר השחקן ל"ידיעות אחרונות" לקראת עלייתה של "אמדאוס", "קצת קשה בהתחלה, במיוחד אחרי שנים שלא עשיתי את זה, אבל מתרגלים, למרות שמדובר בתהליך סיזיפי ומתיש".
ב"אמדאוס", שתעלה בעוד ביומיים, אשכנזי נכנס לנעליו של אנטוניו סליירי, מלחין החצר של הארמון בווינה, שמנהל מאבק על הרלוונטיות שלו מול גאון צעיר וסוחף בשם וולפגנג אמדאוס מוצרט, שאותו מגלם טל גרושקה. "הוא אחד השחקנים הצעירים המוכשרים שפגשתי", אומר אשכנזי, "מה שהוא עושה ממוצרט שונה ממה שאחרים עשו. גם רוני ברודצקי היא במאית מצוינת ונוח לעבוד איתה".
סליירי היה ותיק ומוערך עד שמעמדו התערער. זה משהו שאתה מרגיש?
"רוב תיאטרון בית ליסין הוא קאסט של צעירים. אני מבוגר לפחות בשני עשורים מרובם. יש סגנונות משחק חדשים ושפה חדשה שאני מקנא בה ורוצה להיות חלק ממנה, אבל יהיה פתטי אם בגילי אני אהיה כמו הצעירים האלה. כשהייתי שחקן צעיר בהבימה, המבוגרים שם, הדינוזאורים, אמרו לי בחזרות: 'ילד, בלי מוטיבציה'. הרגיעו את ההתלהבות שלנו. הבטחתי לעצמי לא להיות כזה ולא להגיד את זה לצעירים. להפך, זה ממריץ ומפרה אותי, מעורר בי מין קנאת סופרים. אני מקנא בשפה, בחידוש, בהתלהבות שלהם, וזה כיף ומעורר".
אשכנזי, בן 57 בעוד חודש, מוביל גם את הצגת היחיד "להציל את איש המערות". "הופענו בהצלחה לפני אלף איש ו-900 איש", הוא אומר. "אני לא רוצה לעשות הצגות בתל-אביב כי שם הקהל יותר מדי סופיסטיקייטד. ההצגה עוסקת בג'נדרים ובשוני בין המינים ובתל-אביב זה מתקבל אחרת מאשר במקומות אחרים".
השתתפת גם ב"שאול" של שלמה ארצי. התגובות לא קלות.
"היה עליהום חסר פרופורציות. אתה לא בא לביקורת יום אחרי שההצגה עולה. הייתה הרגשה שהיה בביקורות האלה משהו קצת מרושע, לא פרופורציונלי ולא נעים, בלי לתת להצגה זמן לנשום. מבקרים אמורים להגיע להצגה רק אחרי שבע-עשר הצגות, לא בהתחלה. תנו להצגה זמן לנשום. ההצגה התגבשה מאז והיא תחזור להציג: בצפון ובדרום הארץ. הסיפור ממש לא נגמר".
מחוץ לבמות המתינה לאשכנזי משימה לא פחות חשובה, אם לא יותר: הנחיית העצרת השבועית למען החזרת החטופים והחטופות. לאחר חזרתם של כל החטופים החיים, הוא פגש את אלון אהל בנאמבר המרגש ב"ארץ נהדרת". "אני לא בקשר ישיר עם המשפחות אלא יותר עם המטה, והם בעיקר אצלי בלב", הוא אומר, "הייתי שם כשצריך אותי ואם יצטרכו אותי בעתיד, אני תמיד אבוא".
