אנחנו בדרך. הרבה סימני שאלה, הרבה אי-ודאות. מה קורה בין טראמפ ובין איראן, מה יקרה במערכת הפוליטית? מלחמה? בחירות?
וכל אחד הרי שואל מה עושים בזמנים כאלה, איך מוצאים עוגן ויציבות. השבוע מתחילים לקרוא בתורה בכל העולם היהודי את ספר במדבר. אחרי בראשית, שמות, ויקרא – הגענו לרביעי מבין חומשי תורה. זה ספר של דרך. של אי-ודאות. על בריאת העולם ועל יציאת מצרים כבר למדנו, אבל עכשיו – 40 שנות מסע רצוף עליות וירידות, משברים והצלחות, והכל בדרך לארץ ישראל.
פרשנינו מבקשים שנלמד מהספר הזה לקח לחיים: רוב החיים שלנו הם בדרך. יש לנו המון תקופות של המתנה, ציפייה, שגרה. אנחנו מחכים להתחתן, לסיים את התואר, לעבור דירה, וגם ברמה הלאומית מחכים לפתרונות, להכרעות. אבותינו במדבר לימדו אותנו איך לא לאבד את הפוקוס. איך לקבל כוחות, גם בהמשך, לאלפיים שנים בגלות. בכל מקום שאליו הגיעו הם הקימו את המשכן, המרכז הרוחני של העם. בכל נקודה דאגו קודם שהערכים יהיו במרכז המחנה. סביב המשכן, כל שבט הקים את האוהלים שלו, עם הדגל שלו. אבל יש מוקד של זהות וכוח שהלך איתם לאורך כל הדרך.
אז מה המשכן שלנו? מה העוגנים שנותנים לנו כוח בתקופות מאתגרות? כל אחד מוזמן לשאול את עצמו, והנה שתי תשובות שקיבלתי השבוע.
היימנוט, מעמד התפילה הנשי ליד צפת, המשכן במדבר סיני, החזרה לבית הכנסת העתיק במטולה
(צילומים: תהילה דולינסקי, Shutterstock AI)
*
נתחיל במטולה. בעידן של אי-ודאות, הנה קבוצה שבחרה לייצר שם ודאות. שירה קרמרסקי כתבה לי השבוע משם על אירוע קטן-גדול.
"ביום שישי האחרון, זכינו לרגע חשוב של תקומה. מטולה היא המושבה הצפונית ביותר בארץ, מוקפת בשלושת כיווניה בלבנון, והפגיעות כאן רבות. רוב התושבים עזבו, תחת אש. בקיץ האחרון, קבוצה של 20 משפחות דתיות מכל רחבי הארץ החליטה שלא ייתכן שיישוב ננטש כך ומתרוקן".
שירה ובעלה אריאל, בני 40 פלוס, עם שבעה ילדים, עזבו את הבית ביישוב רבבה ועברו למטולה. "גם כאן מדובר ביישוב ארץ ישראל".
יחד איתם, זוגות צעירים שרק התחתנו, לצד סבים וסבתות בני 70 פלוס. כרגע כולם שוכרים שם דירות. המטרה – נוכחות, חיים, תקווה. לצידם כמובן תושבים ותיקים, אבל חלק גדול מהם עדיין לא חזר.
במטולה יש בית כנסת עתיק, שנבנה לפני 130 שנה. הרב קוק ביקר בו ב"מסע המושבות" ההיסטורי שערך כדי לקרב את החלוצים ביישובים המתחדשים. מאז שמחת תורה תשפ"ד בית הכנסת היפהפה ריק. הוא עמד שומם שנתיים וחצי. וביום שישי האחרון, דקות לפני כניסת השבת, נפתח שוב. ספרי התורה הובלו לתוכו בחזרה, בתהלוכה מרגשת.
"בהתחלה התפללנו במבנה ארעי", מספרת שירה, "אבל החלטנו – התושבים הוותיקים ביחד איתנו החדשים – שהגיע הזמן. זו אמירה חשובה. בשירים ובריקודים הובלנו את ספרי התורה בחזרה הביתה, ברחוב הראשי והיפה של מטולה. מחינו דמעות במילים 'עם ישראל חי' או 'תנו כבוד לתורה'. כל מילה קיבלה משמעות חדשה ועוצמתית ברגעים אלה. בתפילת קבלת השבת היה מרגש במיוחד כי בית הכנסת היה מלא לראשונה עד אפס מקום".
המסע של מטולה לשיקום עוד לא הסתיים, אבל זה ה"משכן" של המקום, שחזר לפעול. שירה מבקשת שהציבור יידע ("גבול הצפון הוא של כולנו, לא? אנחנו לא אנשים פרטיים פה"), יבוא לבקר ולהזדהות, ואפילו יצטרף לגרעין המשפחות.
*
נישאר בצפון, במעמד נשי יוצא דופן. ליד צפת נמצא קברו של רבי יהודה בר עילאי, שהיה מתלמידיו של רבי עקיבא. רבים מגיעים למקום להתפלל, אבל תפילה כזו עוד לא נערכה שם.
זה התחיל כך: אל הבמה הוזמנה בנצ'י, אמה של הילדה היימנוט קסאו בת ה-11. נזכיר: יותר משנתיים חלפו מאז שהיימנוט נראתה לאחרונה ברחובות צפת. מאז, למרות כל המאמצים והחיפושים, אין קצה חוט. בנצ'י עלתה לבמה לאט, בהיריון מתקדם. לצידה תמונה גדולה של היימנוט.
ואז הוזמנו לבמה: ילנה טרופנוב, אמו של סשה. ילנה נחטפה לעזה ושוחררה, ואז גילתה שבעלה נרצח ושבנה סשה חטוף. כעבור כשנה וחצי של ציפייה וחרדה וגעגוע, התאחדה עם סשה. לצידה – ורדה בן ברוך, סבתו של עידן אלכסנדר, החייל שעלה מארצות-הברית, נחטף וחזר. ואז עלתה לבמה זיוה, אמא של החטופה לשעבר ספיר כהן, ארוסתו של סשה, עוד גיבורה שחזרה מהגיהינום העזתי.
"אתן נשים שהיקרים שלהן חזרו", פנתה אליהן הרבנית רחל בזק שהובילה את מעמד התפילה הנשי ההמוני. "אני מודה לכן על ההתמודדות. כמה התפעלנו מכן. עוררתן גם בנו השראה, אמונה, אחדות". מאות נשים בקהל מהנהנות בהזדהות.
ילנה לוקחת את המיקרופון ומספרת: "כמה כוח ותקווה אני קיבלתי מתפילות נשים כאלה. אני זוכרת תפילה בקבר רחל, שנתנה לי כוח לכל התקופה הקשה, עד שסשה חזר. תודה לכן. ערבות הדדית זה כוח".
הרבנית בזק ממשיכה ופונה "אתן נשים של תפילה, נשים של אמונה, נשים שראו את הנס. אתן יודעות מה זה לעבור מחושך לאור. בואו נברך את בנצ'י, שהיא תהיה בעלת הנס הבא. בואו נעביר לה את התקווה, את האמונה".
ואז הן התחבקו. דקות ארוכות. במעגל נשים צפוף, הן פרסו כפות ידיים מעל ראשה של בנצ'י, בתפילה משותפת מעומק הלב.
ושוב, בתוך המדבר הקשה שמשפחתה של היימנוט הולכת בו, נוצרו פתאום עוגנים של סולידריות, תפילה, תקווה.
*
ולסיום כמה תזכורות:
• הנשיא טראמפ הכריז על השבת הזו כ"שבת לאומית", בהודעה רשמית של הבית הלבן. אין-ספור ארגונים יהודיים וקהילות ברחבי העולם אימצו את היוזמה והחליטו להגיע לכל יהודי, בכל מקום, ולשדרג קצת את השבת שלו.
• השבת הנוכחית נקראת "שבת מברכים". מברכים בה את חודש סיון, שיחל בשבוע הקרוב.
• יש לה עוד שם – "שבת כלה". זו השבת שלפני חג השבועות, חג מתן תורה, שבת של הכנה ל"חתונה" בהר סיני בין עם ישראל לתורה.
• ספירת העומר שהחלה בפסח נמשכת, ומתקרבת לסיומה. בשבוע הבא ביום חמישי הספירה תסתיים, וחג השבועות יגיע.
שבת שלום.
הסטטוס היהודי: "רֹאשׁ חֹדֶשׁ סיון יִהְיֶה בְּיוֹם ראשון, הַבָּא עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה. יְחַדְּשֵׁהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, וְנֹאמַר אמֵן" (מתוך הברכה לחודש החדש, שאומרים בשבת בבוקר בבתי הכנסת)
