"המקצוע מחייב אותי להישאר בתנועה מתמדת"
דובל'ה שחור, מחנך, אמי"ת בנים מודיעין, מודיעין-מכבים-רעות
גם במהלך שירות המילואים שלו במלחמות האחרונות, דובל'ה שחור המשיך ללמד באמצעות הזום. "פעלתי כדי לשמור על יציבות, קשר ותחושת ביטחון עבור התלמידים בכל מצב. וגם היו ימים בהם הגעתי לבית הספר בין משמרות ליליות כפרמדיק במגן דוד אדום. במקביל, דאגתי לקשר אישי רציף: שיחות טלפוניות ושיחות אישיות עם תלמידים והורים, מפגשי זום לשיח פתוח, ולמידה מותאמת ורגישה. בעיניי, התרומה המרכזית הייתה ביצירת עוגן יציב של נוכחות, אכפתיות ושגרה בתוך חוסר הוודאות".
מה תרם לך המקצוע?
"חידד בי רגישות, סבלנות ויכולת לראות כל תלמיד באמת. למדתי להקשיב לעומק, להבין מצבים מורכבים, ולהיות נוכח גם כשלא תמיד יש תשובות פשוטות. ההוראה פיתחה אצלי גמישות, יצירתיות ויכולת להתמודד עם אתגרים משתנים. כל יום נראה אחרת, וזה מחייב אותי להתחדש, לחשוב אחרת ולהישאר בתנועה מתמדת".
יש לך פתרון לבעיית האלימות?
"הצבת גבולות חדים ועקביים לצד קשר אישי אמיתי עם התלמידים. רק ענישה לא תספיק. התפקיד שלנו הוא לבנות יחסים של כבוד ואחריות".
כיצד אפשר לגרום לעוד אנשים איכותיים להיכנס למערכת?
"להפוך את ההוראה לבחירה נחשקת. שכר ותנאים ראויים, אופק התפתחות אמיתי, תחושת שליחות שמגובה במציאות, ובעיקר, סביבה מקצועית שמכבדת את המורה ונותנת לו כלים והשפעה".
"ההוראה נתנה לי את הקול שלי"
ליאת גאון, מחנכת, בי"ס יסודי משגב, עצמון
כשליאת גאון הייתה ילדה ונערה היא חשה לעיתים קרובות "שקופה" בסביבתה הקרובה. "התחושה הזו ליוותה אותי והפכה למנוע הצמיחה שלי, הרצון להפוך משקופה למשמעותית. נכנסתי למערכת החינוך עם שליחות ברורה, והיא להבטיח שאף תלמיד או תלמידה שלי לא ירגישו שקופים. לאורך כל שנותיי בהוראה, המטרה שלי היא להעניק להם ביטחון עצמי, לגרום להם להיות גאים בעצמם ולהאמין ביכולות שלהם".
מה תרם לך המקצוע?
"ההוראה העניקה לי את המתנה הגדולה מכולן: את המשמעות שבנתינה. במקצוע הזה מצאתי את קולי כאישה משפיעה ומובילה, וזכיתי לראות איך הביטחון האישי שלי צומח יחד עם הצלחותיי המקצועיות. ברמה האישית, תפקיד ההוראה הפך לכל עולמי. מאחר שלא זכיתי לאימהות ביולוגית, זכיתי באלפי רגעים של אימהות רוחנית. הילדים שחינכתי הם הלב הפועם של העשייה שלי; הם בנו בי את תחושת הגאווה והשייכות, והפכו אותי למורה ולאדם שאני היום".
יש לך פתרון לבעיית האלימות?
"אני מאמינה שחינוך מגיל צעיר הוא החיסון החברתי הטוב ביותר נגד האלימות והזלזול שאנו עדים להם כיום. המוטו שמלווה את הכיתה שלי הוא 'להיות טוב יותר היום ממה שהיית אתמול'".
כיצד אפשר לגרום לעוד אנשים איכותיים להיכנס למערכת החינוך?
"המדינה צריכה להתייחס להוראה כאל שליחות לאומית וקריירה יוקרתית".
"הגרסה הטובה ביותר של עצמי"
שקמה אליסיאן, מחנכת, בי"ס ע"ש אריאל שרון, נהריה
ההוראה הייתה חלום הילדות של שקמה אליסיאן, אבל לקח לה זמן להגשים אותו. "בגיל 25 סיימתי תואר ראשון במינהל עסקים ולימודי הנדסה, תעשייה וניהול, מתוך רצון לכבד את רצון הוריי שראו עבורי עתיד בתחום", היא מספרת. "עבדתי בחברה הכלכלית של עיריית עכו מספר שנים, אבל גם כשעסקתי בניהול ומספרים, הלב שלי חיפש משמעות אחרת. השינוי הגדול קרה בגיל 30. כאמא לשלושה ילדים, הבנתי שאם אני רוצה לחנך את ילדיי ללכת בעקבות החלומות שלהם ולמצוא את ייעודם, אני חייבת להוות דוגמה אישית. החלטתי שהגיע הזמן לעשות משהו לעצמי, משהו שייתן לי משמעות אמיתית. מאז ועד היום, אני קמה בכל בוקר עם חיוך אמיתי. עבורי, הוראה היא לא רק מקצוע, היא הגשמת החלום שמאפשרת לי להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמי".
את יכולה לשתף בסיפור מרגש מעבודתך?
"באחת השנים קיבלתי לכיתה ג' תלמיד שהגיע עם סטיגמה של ילד אלים ושובב. הוא היה מבודד חברתית. בשיתוף עם ההורים שלו, בניתי תוכנית הצלחות הדרגתית ופעלתי לשקם את מעמדו החברתי. הוא התחיל להצליח בלימודים, צימצם פערים והפך לחלק בלתי נפרד מהכיתה. לפני שנתיים פגשתי אותו בטיילת בנהריה. ראיתי נער גבוה ויפה, מוקף בחברים שצוחקים ונהנים סביבו. הוא ניגש אליי ושאל: 'המורה שקמה, את זוכרת אותי?' הבטתי בו והלב התמלא באהבה ובגאווה על הדרך המדהימה שעשה. באותו רגע ידעתי שוב למה בחרתי בהוראה".
"התמדה ואמונה במסוגלות הילד"
רווית פינקו, מחנכת, בי"ס מגינים, חיפה
רווית פינקו, המתמודדת במסלול החינוך המיוחד על שם רס"ל (במיל') עומר סמדג'ה ז"ל, עבדה בחברת ההייטק "אלסינט" כמנהלת כוח אדם. אבל למרות התנאים המתגמלים, חלום הילדות להיות מורה לא הפסיק לקרוץ לה. "אחרי שילדתי את בתי הבכורה, החלטתי להצעיד את החלום קדימה ולממש את הזכות להיות מורה".
תשתפי אותנו בסיפור מרגש שחווית.
"היה לי תלמיד שנהג להיעדר מהלימודים. לאחר בירור עם ההורים, מתברר שהילד היה זקוק לטיפול שיניים, והם לא יכלו לעמוד בכך מבחינה כספית. הצלחנו לגייס יחד תרומה כספית שסייעה למשפחה באותה נקודת זמן. הקהילה המקומית אימצה את ההורים ודאגה לרווחת המשפחה. זוהי דוגמה טובה שמעידה שבזכות שיתוף פעולה עם ההורים, התמדה ואמונה במסוגלת הילד, אפשר להוביל לשינוי פדגוגי ולשינוי בתפיסת הילד את עצמו".
יוצא לך להיתקל באלימות?
"נתקלתי באופן אישי במקרי אלימות בבתי הספר שבהם לימדתי. דאגתי לפעול בהתאם לתקנון בית הספר ולא לעבור לסדר היום, ניהלתי שיחה עם התלמיד שהבין את התנהגותו. דאג להתנצל ולהגיד שלא התכוון פשוט כי היה עצבני. התהליך החינוכי הוא בעיניי המשמעותי. לצערנו, אלימות היא נקודה רגישה מאוד בימים אלו. צריך לשלב הכשרה והעברה של מיומנויות למידה רגשית-חברתית, מיומנות שתסייע למגר את האלימות ולסייע במיגור תופעות החרם".
"אני מלמדת ילדים שהם קיימים, שהם חשובים"
סאלם סאלח, מחנכת, בי"ס דוד ילין, תל-אביב
כשסאלם סאלח, כיום מורה ומחנכת נערצת, מדברת על הדרך שעשתה אל ההוראה, קשה שלא להתרגש. "גדלתי בכפר קרע, ילדה שחיפשה נואשות עיניים שיביטו בה ויגידו לה: אני רואה אותך'. בהמשך למדתי במכללה, המרצה שאל אותי שאלה ולא הבנתי. אחד הסטודנטים לעג לעברית שלי. בחרתי בהוראה כדי להיות התיקון של הפצע הזה של תחושת הזרות והשקיפות. נמשכתי ללמד בכיתה כדי להבטיח שאף ילד לא יצטרך לצרוח בשקט כדי שיבחינו בו. אני לא מלמדת חומר, אני מלמדת ילדים שהם קיימים, שהם חשובים, ושיש להם מקום בלב שלי ובעולם הזה.
"המקצוע הזה נתן לי את הנס של סגירת המעגל. הוא הפך את הכאב שלי לכלי עבודה. כשההורים הגישו אותי למורה של המדינה, זה היה הרגע שבו הבנתי שהאהבה והאכפתיות שזרעתי בכיתה הפכו לחוסן קהילתי, וזה השכר הכי טוב שיכולתי לבקש".
את יכולה לתת דוגמה למקרה שבו עשית שינוי?
"אני זוכרת את היום שבו חרם קרע את הכיתה שלי. יכולתי להפעיל תקנון ומשמעת, אבל בחרתי להפעיל את הלב. ישבתי עם התלמידים, וסיפרתי להם בדמעות איך זה מרגיש כשסוגרים בפנייך את הדלת רק בגלל מי שאת. באותו רגע, הכיתה הפכה למעבדה של חמלה. ראיתי את הילד שנפגע מרים את הראש, וראיתי את הילדים הפוגעים מבינים שהכאב שלו הוא הכאב שלי. השינוי לא היה בזה שהחרם נפסק, אלא בזה שנולדה שם קהילה ששומרת אחד על השני".
