רבות נכתב על הפיכתן של סדרות טלוויזיה ליותר ויותר "קולנועיות". פחות דובר על כך שבחסות סאגות הקומיקס הבלתי נגמרות, גם הקולנוע הפך ל"טלוויזיוני" יותר. פעם, כל סרט ב"מלחמת הכוכבים" היה אירוע מיתולוגי של פעם בחיים. תחת שלטון דיסני, הבולמוס הוזיל את המותג לסדרת פרקים אינסופית. המוצלחת שבהם בעשור האחרון הייתה בסטרימינג, לא באולמות, "המנדלוריאן" - דווקא כי התאימה לפורמט הטלוויזיוני ה"מקטין": מערבון ספגטי חמוד וצנוע בגלקסיה רחוקה, לא סיפור גורלי על אבירים ונסיכות.
והנה נסגר המעגל: "המנדלוריאן וגרוגו" מגיע לאולמות כסרט, כשמשימה גדולה על מידותיו מונחת על כתפיו. המעריצים והאולפן מקווים שזה הסרט שיחזיר לסאגה עטרה ליושנה, אחרי הכישלונות המחפירים של סרטים כמו "סולו" ו"עליית סקייווקר" לפני כמעט עשור.
כחלק מסדרה שלמה, "המנדלוריאן וגרוגו" הוא מינורי, וזה האמת פחות מעניין אותי כרגע. כסרט בודד, הוא די מספק ואפשר לגמרי לצפות בו גם אם לא ראיתם את הסדרה. צייד הראשים (פדרו פסקל) ובייבי יודה מתגייסים להילחם למען הרפובליקה ויוצאים להציל את בנו הרגיש של ג'אבה דה האט. התוצאה היא באדי-מובי אפקטיבי. מה שחסר לו במקוריות, הוא מפצה בחן עצום ובשימוש מכוון ברובוטיקה נוסטלגית במקום באפקטים מפלצתיים.
זהו סרט קיץ לא גדול, לא גורלי, אבל כזה שעומד לגמרי ביעדיו. הוא מזכיר שלא כל סרט בסאגה היומרנית הזו חייב להסתיים בפיצוץ של "כוכב מוות" או ב"ניצחון מוחלט" על הצד האפל. אפשר גם סתם ששתי דמויות ינצחו בהרפתקה תורנית. בסך הכל, אחלה סרט, בסאגה שהתגעגענו קצת לשובבות שלה.
