כָּרָגִיל, נִדְמֶה לָךְ שֶׁהַנֶּאֱמָנוּת הִיא מִין בְּחִינָה,
שֶׁדְּבֵקוּת הִיא חֹק רִאשׁוֹן בְּמַעֲלָה,
שֶׁבְּקָצֵהוּ הָאַחֵר שֶׁל הַמַּסָּע מַמְתִּינָה לָךְ
הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת.
אַל תֵּלְכִי שׁוֹלָל:
הִיא תִּפְגַּע בָּךְ לְעָזְבֵךְ, הִיא תִּטֹּל מִיָּדַיִךְ
אֶת הַשִּׁבּוֹלִים שֶׁאָסַפְתְּ עֲבוּרָהּ בְּדֵי עָמָל
לְפַזֵּר לַכֹּל רוּחַ, הִיא תְּשַׁלַּח אוֹתָךְ מֵעַל פָּנֶיהָ
לִפְקֹד אֶת מִטָּתוֹ שֶׁל מָאן דְּהוּא
בְּאֵיזוֹ אֲמַתְלָה, תַּמְצִיא לָךְ עוֹד וָעוֹד
מִבְחֲנֵי נֶאֱמָנוּת שֶׁלֹּא יוֹעִילוּ לָךְ בִּמְאוּם
וְלֹא יוֹכִיחוּ לָהּ דָּבָר.
הֲגִירָה הִיא מַצָּב פְּנִימִי, מוּטָב שֶׁתִּשָּׁאֲרִי
בִּמְקוֹמֵךְ, גַּם אִם נִדְמֶה לָךְ שֶׁאֵין כָּאן אִישׁ
שֶׁלְּמַעֲנוֹ כְּדַאי, גַּם אִם נִדְמֶה לָךְ שֶׁמִּמֵּילָא
אַתְּ חָשָׁה הֲכִי זָרָה דַּוְקָא בְּשָׁעָה
שֶׁאַתְּ שְׁרוּיָה בֵּין אֲנָשַׁיִךְ.
עָרְפָּה הִיא הַחֲכָמָה מִבֵּינֵיכֶן, מֵאָז וּמֵעוֹלָם רָאֲתָה
נְכוֹחָה. כָּעֵת הָלְכָה, לֹא תָּשׁוּב, בְּלֵילוֹת בְּלִי תִּכְלָה
אַתְּ תָּקִיצִי לְקוֹל בְּכִי תִּינוֹק בְּלִי לָדַעַת —
שֶׁלָּךְ אוֹ שֶׁלָּהּ, תִּתְפַּלְּלִי לָשׁוּב אָחוֹר
אֶל הָרֶגַע הַזֶּה בְּדִיּוּק, גַּבָּהּ הַהוֹלֵךְ
וּמִתְרַחֵק כִּסְפִינָה.
לֹא נֵצֶר וְלֹא שׁוֹשֶׁלֶת, וַדַּאי לֹא
אַהֲבָה, זוֹ צָרָתֵךְ: בַּאֲשֶׁר תֵּלְכִי
כְּבָר לֹא תּוּכְלִי לַחֲזֹר בָּךְ מִן הַשְּׁבוּעָה —
אֱלוֹהִים אֲחֵרִים, יְקִיצוֹת עֲלוּבוֹת בַּגֹּרֶן
בִּזְרוֹעוֹת נָכְרִיּוֹת, מְקוֹשֶׁשֶׁת בִּשְׂדוֹת זָרִים
מְעַט חֹם, שִׁבֳּלִים, אַל תֵּלְכִי,
מָה אָבִית לְסוֹף אַחֵר, אֲבָל אֵין סוֹף אַחֵר,
מוֹאָב הִיא הַמּוֹלֶדֶת הַיְּחִידָה וּמוּטָב
מָה שֶׁכְּבָר נִכְתַּב בִּשְׂפַת אִמֵּךְ
מֵהֱיוֹת נִצֶּבֶת בְּסִפּוּרָהּ
שֶׁל אֵם אַחֶרֶת. אֲנִי אוֹמֶרֶת
לָךְ: לֹא נֵצֶר וְלֹא שׁוֹשֶׁלֶת
וַדַּאי לֹא אַהֲבָה
אַל תֵּלְכִי
