זו תחושה מעיקה באוויר, מתקרבת כמו הפרעה מטרידה בכוח: חגיגות ה-50 ל'מלחמת הכוכבים' אוטוטו כאן. שנת 2027 תעמוד בסימן מתקפת אייטמים משובטים ומלחמת אזרחים של גיקים בשאלת "ג'ורג' לוקאס - מלאך או שטן?", שיגרמו לכם להתגעגע לפרויקטים לציון 50 שנה למלחמת יום כיפור.
העניין הוא שהאירוע החגיגי מגיע בעיתוי הכי לא חגיגי שניתן לדמיין: 'המנדלוריאן וגרוגו', הסרט האחרון בסדרה שיצא בסופ"ש שעבר, רשם את הפתיחה הכי חלשה לסרטי הסאגה בעידן דיסני, וזה עוד אחרי היעדרותה מהאולמות כבר שבע שנים. המסנגרים דווקא מצביעים על כך שהציונים שהקהל העניק לסרט טובים - גורם יחסית עקבי בניבוי הצלחה בקופות לאורך זמן - ובכלל מדובר בסרט 'מלחמת הכוכבים' קצת אחר: מצומצם יותר, זול יותר, צדדי לעלילה המרכזית וחף מפומפוזיות. כמו בייבי יודה: הוא קטן וממזר ורק רוצה שתפתחו בפניו את הארנק.
העניין הוא שבין אם הסרט טוב או לא - אחלה ולא יותר - יש כאן אינדיקטור מעט עצוב למצבה של הסדרה: מסאגה שכל הווייתה היא להיות "הקולנוע" בשלמותו, אירוע מגדיר תרבות, הבלוקבאסטר שהוליד את כל הבלוקבאסטרים אחריו, הפכה 'מלחמת הכוכבים' להערת שוליים בהיסטוריה של עצמה. ספין-אוף לסדרת ספין-אוף. קצת כמו הנשיא טראמפ, שחתר השבוע לקיפול האירוע במזה"ת, 'מלחמת הכוכבים' כבר לא שולחת אף אביר ג'דיי להפיל אימפריות רשע. מחיר הדלק מאמיר, כמות קוני הכרטיסים מצטמצמת ונסתפק בפתיחת מצרי הורמוז שהיו פתוחים מלכתחילה (יכול להיות שלוקאס צדק כשהחל באופן ידוע לשמצה את 'אימת הפנטום' בכתובית שלפיה מלחמת כוחות האור והרשע פרצה בגלל נתיבי מסחר?). זה פחות רומנטי, אבל מאוד אופייני לתקופה שבה אי-אפשר להסכים אפילו על הגדרת "הצד האפל" מבלי לשלוף חרב לייזר.
