את גביע העולם הראשון שלו סיים כריסטיאנו רונאלדו עם שני פנדלים ברשת, והחשוב מביניהם אפילו לא נספר לו במניין השערים שהבקיע (והבקיע והבקיע) לאורך קריירה שבה זאת הייתה המטרה היחידה שבגללה עלה לשחק (וגם כדי לחשוף את הטורסו, כמובן).
זה קרה ב-2006, אחרי שהמפגש האמוציונלי של פורטוגל עם אנגליה ברבע הגמר מיצה את הזמן החוקי וההארכה, והשתיים ניגשו לגמור את זה מהנקודה הלבנה, בדיוק כמו שנתיים לפני כן ביורו. אנגליה, כמו אנגליה באותם ימים, שיקשקה בגלזנקירשן, וגם פורטוגל לא הייתה בשיא הפוקוס. אבל היא לפחות הגיעה למצב שבו פנדל אחד ישלח אותה לחצי גמר המונדיאל הראשון - והאחרון שלה - זה 40 שנה.
בדיעבד, אין שום הפתעה במה שקרה אחר כך: לא הבחירה ברונאלדו לביצוע המשימה (למרות הדרמה מול וויין רוני, שהורחק אחרי עימות בין שני כוכבי מנצ'סטר יונייטד) ולא הנשיקה שהכדור הצמיד לרשת. השחקן שיגדיר עם לאו מסי את הכדורגל ב-15 השנים הבאות הגיע כדי להכריז שהאכזבה בגמר היורו הביתי מול יוון כבר מזמן מאחוריו: הפנדל היה רק עוד שלב בתוכנית. השלב הבא - שליטה עולמית - הגיע בעונה שנפתחה זמן קצר לאחר מכן, בזמן שכל אנגליה שורקת לו בוז והוא לא מפסיק להבקיע ולחייך.
אבל גם מי שהאמין אז שרונאלדו הוא לא סתם כישרון אלא עתיד להיזכר כאחד הכדורגלנים הגדולים בהיסטוריה - וגם אחד היהירים, השחצנים, המפוקפקים והבלתי נסבלים - לא דמיין אותו מתכונן למונדיאל שיתקיים 20 שנה אחר כך. יותר מזה: אם תשאלו למי יש יותר סיכוי לשחק במונדיאל 2030, רונאלדו (היום בן 41) או מסי (39), די בטוח שההימור המוביל לא יחזיק דרכון ארגנטינאי, ולא רק בגלל שפורטוגל תהיה אחת המארחות.
וכל עוד רונאלדו נמצא בסביבה, גם אם במונדיאלים אין לו הישגים כמו במועדונים, ודם חדש וטרי עומד לשטוף את המגרש כדי לכתוב את הפרק הבא בתולדות הכדורגל, כל העיניים עליו. שני עשורים של יעילות מבהילה, ווינריות דורסנית ואישיות שלא ניתן להתעלם ממנה - וזה לא שלא מנסים - קונים לך את הפריבילגיה הזאת.
להיפרד בטוב
גם בשלב זה, כששאלת "רונאלדו או מסי" פחות לוחצת ממה שהייתה אחרי שאחד מהם לקח את הטורניר החשוב מכולם והאחר עבר ספסול קצת משפיל, ובהנחה שאפילו הגוף יגיד לו "בחייאת, אולי מספיק", המונדיאל הוא הזדמנות להיפרד ממנו יותר בטוב או פחות ברע.
למרות הסגל הנוצץ, פורטוגל שוב לא בין 3 המועמדות המובילות לזכייה, וכריסטיאנו עצמו אמנם מגיע עם תואר אליפות חדש, אך מתוצרת הליגה הסעודית, גרסת הסופרסטארים לדיור מוגן. ההשתתפות שלו - והשאלה מה בדיוק יהיה תפקידו בין הסייחים הצעירים והאם יפתח בהרכב היא אחת המסקרנות של הטורניר - מהווה גם סוג של בונוס, משהו להראות לילדים שטרם טעמו מונדיאל ולהגיד להם: "רואים אותו? פעם כל העולם רעד ממנו, כשהוא ניתר לנגיחה פחדו שהוא יוריד מטוס". ואם הוא יצליח גם להבקיע - ותודה לפיפ"א שהפכה את המונדיאל לבורדל ואירגנה משחקים מול ר.ד קונגו ואוזבקיסטן - אז ניתן יהיה להביט קצת יותר בחמימות על הריצה לכיוון הקרן והקפיצה הילדותית ואולי גם לבחון את מצב הריבועים בבטן.
ובמקום להתעצבן על הניג'ס המוכשר הזה, שכל אוהד מנצ'סטר יונייטד וריאל מדריד ויובנטוס חייב לו כמה וכמה דמעות של אושר, התחושה תהיה של "לבריאות גבר, נתראה בדוקו הבינוני בנטפליקס". אלא אם, כמובן, זה שוב יגיע לפנדלים מול אנגליה. זה סיפור אחר לגמרי.
