כבר בילדות נחשף הבמאי הפולני מיכאו קוזקובסקי לדימויים מהשואה וממלחמת העולם השנייה בטלוויזיה. בהמשך החשיפה הזו הפכה לאובססיה, אף שאינו יהודי. "בפולין הראו את הדימויים האלה הרבה", סיפר. "אני סוחב את הטראומה הזו מילדות ומאז נמשך לנושאים קודרים".
סרטו התיעודי החדש, "הולופיקשן", שיוצג השבוע בפסטיבל דוקאביב (ובהמשך ב-HOT8) בוחן כיצד הקולנוע יצר את האיקונוגרפיה החזותית של השואה. במשך שמונה שנים אסף קוזקובסקי קטעים מלמעלה מ-3,000 סרטים עלילתיים, ויצר ארכיון של דימויים חוזרים – מהעלייה לרכבות ועד פריצות הנאצים לבתים. "הבנתי שהסמלים האלה חוזרים בכל סרט כמעט, וחיברתי אותם לסיפור אחד".
מה הייתה המטרה שלך ביצירת הסרט?
"אני מקווה שהוא יגרום לאנשים לחשוב מאיפה הם באים ומה ההיסטוריה של המדינה שלהם. בתקופה הזו הרגשתי שאני חייב לעשות משהו. אני מפחד מאוד ממלחמה".
קוזקובסקי נזכר שכאשר התחיל את העבודה על הפרויקט, לפני כעשור, "לא הייתה שום מלחמה באוקראינה או במזרח התיכון. אנשים צחקו עליי: 'מה אתה עושה? כבר ראינו כל כך הרבה סרטי שואה'. פתאום הסרט שלי נהיה רלוונטי. מדהים שהאנטישמיות עכשיו גואה. 7 באוקטובר היה מעשה נאצי לחלוטין. אנחנו חייבים לדבר על זה. הדבר היחיד שיאפשר לנו לחיות בשלום זה לצד זה הוא חינוך והשכלה"
