במהלך הקריירה המפוארת שלו השחקן האיטלקי טוני סרווילו גילם פעמיים ראשי ממשלה שנויים במחלוקת: ג'וליו אנדראוטי ב"אל דיוו" (2008) וסילביו ברלוסקוני ב"לורו" (2018). בפסטיבל ונציה האחרון, סרווילו בן ה-67 עוטר בפרס השחקן המצטיין על הופעתו ב"החסד", והפעם הוא מגלם מנהיג מומצא – נשיא איטליה מזדקן ואלמן המתחבט אם לחתום על חוק שיאפשר המתת חסד.
סרווילו מפליא להציג אדם בסוף דרכו הציבורית, שנאלץ להתמודד עם שאלות של אשמה, סליחה, מוות ואחריות. "המפתח לדמות הזאת הוא הספק. בעידן אחר, הנשיא הזה היה נחשב אפרורי, משעמם, לא רודף תשומת לב, אבל כיום דווקא המתינות, הזהירות והאיפוק שלו הופכים אותו לדמות הרואית", אמר במפגש עם התקשורת בוונציה. "אנשים בעמדות כוח כמוהו נאלצים לפעמים לחיות בבדידות. אגב, אנחנו השחקנים למעשה פוליטיקאים שאוספים סביבם קהילה וחושפים בפניהם עדות. גם השחקן הוא חיה פוליטית".
"החסד", שמגיע אלינו עכשיו, הוא שיתוף הפעולה השביעי של סרווילו עם הבמאי פאולו סורנטינו. "המסע המשותף הזה שנמשך רבע מאה הוא מתנה שהחיים העניקו לשנינו", אומר סרווילו. "כשהגענו ב-2014 לטקס האוסקר עם 'יפה לנצח', היינו זרים לא מוכרים לאמריקאים. חוויית האוסקר הייתה הלם מוחלט. כמעט כמו חלום. הזכייה באוסקר איפשרה לנו להמשיך לעבוד בחופש מוחלט".
מה אופי היחסים שלך עם סורנטינו?
"האמת שיש לשנינו המון במשותף – שנינו וורקהוליקים ובעלי משמעת, אבל לא לוקחים את עצמנו ברצינות. עם זאת, אנחנו לא רואים אחד את השני לעיתים קרובות מחוץ לצילומים. במובן הזה אנחנו לא זוג נשוי עם שגרה משותפת, אלא יותר כמו זוג נאהבים שמחפשים הזדמנויות להיפגש שוב ושוב — אבל לא יותר מדי. יש בינינו הבנה והמון חיבה וכבוד אחד לשני".
