מה לנו כי נבוא בטענות על חרדים, שמדי יום, אולי מדי שבוע, מגיעים לשיאים חדשים של אלימות והפקרות. שלשום אלה היו קציני משטרה שחדרו אל ביתם הפרטי. אתמול אלה היו תחנות משטרה שעברו ניפוץ. והיום זה כבר שופט בית המשפט העליון, שביתו עבר פוגרום. מה יקרה מחר? "מה זה, ליל הבדולח", שאלה בתמיהה, ולא המתינה לתשובה, אשתו של השופט סולברג. אמרה, ואולי לא ידעה מה אמרה. הרי לילות בדולח שכאלה מתרחשים מדי שבוע ויותר מפעם בשבוע. אבל זה אצל ערבים. לא רחוק מהבית שלה. וזה קורה תחת עיניה הפקוחות של משטרת בן גביר, תחת הקואליציה שמספקת לפורעים בשטחים, כמו לפורעים החרדים, עוד ועוד תקציבים, וקרוב לאפס עצורים.
אז על מה ולמה ההפתעה? הרי בימים הללו ישראל נמצאת תחת ממשלה אנטי-ציונית, שעושה כל מאמץ כדי לגרום להרס וחורבן. ממשלה שבה מפטרים פקיד שעלול להציג נתונים שלא מוצאים חן בעיני צאר החינוך, וצאר המשטרה מונע פרסום של נתוני הפשיעה. למה שנדע? הם רוצים שנחיה באשליה. ממשלה שלא עוצרת חוליגנים. ממשלה שמעודדת פורעים. ממשלה שהצליחה לדרדר את ישראל לשפל החמור בתולדותיה. ממשלה שבמלחמה של שנתיים לא הצליחה לסלק את חמאס מעזה. ממשלה שכמות הצהרות הרהב שלה על ניצחונות עומדת ביחס הפוך להישגים שלה. אבל הם מחוקקים והם בוזזים. עוד ועוד מיליארדים למקורבים. אלימים יותר? תקבלו יותר. הצפון יכול להינמק. הרי נציג המגזר הסחטני קורא לראשי רשויות בצפון "סחטנים".
1 צפייה בגלריה
החרדים מתגודדים ליד ביתו של סולברג. ישראל נמצאת תחת ממשלה שלא עוצרת חוליגנים, שמעודדת פורעים | צילום: לירן תמרי
(צילום: לירן תמרי)
ימי פומפיי האחרונים. שם התרחש החורבן בעקבות התפרצות פתע של הר הגעש. אצלנו הר הגעש פועל מתוכנו, מלב המאפליה של השלטון. הוא כבר גועש. הוא מזהם את האוויר ואת האווירה. אין שום מקריות בעובדה שהפוגרום בבית סולברג התרחש שעות בודדות אחרי הפוגרום הפוליטי בכנסת ישראל. ביזיון גורר ביזיון. שחיתות פוליטית גוררת שחיתות פלילית. ובעצם, הפלילית היא פוליטית והפוליטית היא פלילית. בדיוק כמו רמיסת החוק המפורש במהלך בחירת מבקר המדינה. יו"ר הכנסת, אוי לבושה, עשה את זה מהמקפצה. למען יראו וייראו.
"אני איש ימין", כתב לי ביום חמישי בבוקר ע. מקיבוץ שלוחות של הקיבוץ הדתי, והוסיף: "נגעלתי מהליך הבחירה של המבקר. אני רואה בהליך הקדמה חמורה לבחירות לכנסת. עכשיו כל מגייס קולות יוכל בקלות להוכיח למשלם שהוא עמד בהבטחתו". ע. מייצג את הציבור הדתי, האמוני, הציוני, הרבה יותר מאלה שאמורים לייצג אותו ואת כולנו בקואליציה. ואם הוא חושש, אז כולנו צריכים לחשוש, משום שלקואליציה הזאת אין גבולות.
ואגב, את הביקורת שלי על התנהלות הייעוץ המשפטי בעניינו של רומן גופמן אני נאלץ להשאיר לימים קצת יותר מתוקנים. אבל כל חטאי הצמרת המשפטית ילבינו כשלג לעומת החוליגניות המשתוללת בכנסת ישראל, בביתו של סולברג, באיבוד השליטה על חלקים מהנגב, בכפרים פלסטיניים. הרשימה ארוכה. ולא רק תושבי הצפון נאנקים בגלל אש ללא הפסקה. כולנו באותה סירה. שם זו אש של חיזבאללה. ועל כולנו זו אש שיורה עלינו הממשלה. ישראל זקוקה לדרך חדשה. ישראל זקוקה לתקווה. משום שעל הסיפור שלנו, הסיפור הישראלי, הסיפור הציוני, אסור לוותר. אנחנו בימי פומפיי. חייבים להתעורר, כדי שהם לא יהיו האחרונים.
היינו. הפצצנו. החרבנו
ונניח, רק נניח, שטראמפ לא היה עוצר את נתניהו והיה מאפשר לו להורות על הפצצת הדאחייה. מה אז? בדאחייה גרים כ-700 אלף בני אדם, בשטח של 15.4 קמ"ר, שהוא כמעט פי חמישה מגבעתיים. יש שם עשרות אלפי בניינים, רבים מהם גבוהים. לפי נתונים שפורסמו בלבנון, ישראל כבר הפכה 361 מהם לאבק, ועוד כ-1,500 נפגעו בתקופת ההפצצות המסיביות בספטמבר-נובמבר 2024. למען האמת, אין לישראל מספיק פצצות כדי "לשטח" את הפרוור הענק הזה בדרום ביירות, כפי שדורשים לא רק בכירים בקואליציה אלא גם כמה מבכירי האופוזיציה. זו דמגוגיה.
אבל נניח שלמרות הנתונים הללו, ישראל הייתה מתחילה להפציץ שם, והתמונות הספקטקולריות של בניינים מתמוטטים היו מניבות קריאות התפעלות וגאווה מחסידים שוטים של המבצע. זה מה שהיה מרתיע את חיזבאללה? הצחקנו אותם. ראשית, כבר היינו שם. הפצצנו. החרבנו. ובצדק. אבל זה לא השפיע. גם מבצע הביפרים הנפלא, באמת נפלא, ובוודאי חיסול נסראללה, שחוסל בדין – לא חיסלו את הבעיה. היא נמשכת. ואנחנו שוב בלבנון. וכולנו שומעים את האמהות ואת קרובי המשפחה של טובי בנינו, שנהרגים מעפיפונים עם מנוע. וכולנו כואבים ודומעים.
ושנית, יקרה עוד דבר, ואין צורך להיות נביא כדי לדעת שזה יקרה. אחרי יומיים או שלושה של הפצצות ורבי-קומות קורסים, שישודרו מקצה העולם ועד קצהו, מחנה תומכי חמאס וחיזבאללה, שאף פעם לא עזב לגמרי את הזירה, ינצל את ההזדמנות כדי להציג את כוחו האדיר נגד ישראל. הרשתות החברתיות, כל ערוצי הטלוויזיה, כל כותרות העיתונים – יעשו לישראל בדיוק את מה שהם יודעים לעשות. הם יציגו את ישראל כמפלצת. מעצמת התודעה היא הנשק האולטימטיבי של ציר הרשע. אפילו טראמפ לא יכול לה. ישראל נכנעה לה פעם ועוד פעם ועוד פעם. אז זה יקרה עוד פעם. חיזבאללה אמנם ייפגע, אבל ייצא מהאירוע כשידו על העליונה.
לא ברור אם ההצהרה המוקדמת של נתניהו וכ"ץ, על הפצצת הדאחייה, הייתה כדי לומר לטראמפ: "תחזיק אותנו". יכול להיות שהם באמת התכוונו. בשני המקרים מדובר על איוולת. בשני המקרים ישראל רק מפסידה. ללא הפצצות בגלל טראמפ – ישראל מצטיירת כרפובליקת בננות. ואילו חלילה היו הפצצות, הן היו מסתיימות מהר מאוד, כאמור, עם עוד תבוסה לישראל על ידי מעצמת התודעה. הרי בסיבובים הקודמים הגענו לאותה תוצאה.
ורק דבר אחד ברור. כבר יותר מדי זמן עומד בראש מדינת ישראל האסטרטג הגרוע ביותר בתולדות המדינה. הוא איבד את כל הקלפים. הוא הצליח לדרדר את מעמדה של ישראל לשפל החמור בתולדותיה.
מדובר בכישרון מיוחד. משום שהמפולת הגיעה למרות שכל הקלפים הנכונים היו בידי ישראל. משום שישראל מתמודדת עם ציר הרשע. משום שישראל הותקפה וזכותה להגן על עצמה. משום שישראל עושה טובה לעולם החופשי במלחמה שלה נגד הג'יהאד. משום שאיראן, חמאס וחיזבאללה הם אסון למוסלמים עצמם והם מתכון להרס, מוות וחורבן. ומשום שהטרור אף פעם לא נעצר אצל היהודים או ישראל. הוא תמיד פוגע גם במוקדי העולם החופשי. ולמרות זאת, עם הקלפים המנצחים הללו הצליח נתניהו לגרום לכל העולם, או לפחות לרובו, להיות נגד ישראל. זה בדיוק מה שאמר לו ביום שני בערב הקלף האחרון שנותר לו, כביכול ידיד, דונלד טראמפ. וכמו שהוא הצליח להמאיס את עצמו על כל מנהיגי העולם, בכישרונו הרב הוא בדרך לאבד גם את טראמפ.
ישראל זקוקה לניצחון אסטרטגי. היא רחוקה משם. כדי לנצח יש צורך בחישוב מסלול מחדש. ברעיונות קצת יותר מוצלחים. לא רק טקטיקה. גם אסטרטגיה. וכל עוד נתניהו נמצא בראשות המדינה – המפולת רק תלך ותחמיר.
נימוסים בריטיים
צ'נק אויגור והאחיין שלו, חסן פיקר, שכבר הוזכרו בטור הזה, הגיעו בתחילת השבוע לשדה התעופה, כדי לעלות על טיסה ללונדון. שניהם נמצאים בצמרת המשפיענים בארה"ב, ומהדוברים הארסיים ביותר נגד ישראל. שניהם ממוצא טורקי. שניהם חביבים מאוד על חלק מפעילי המפלגה הדמוקרטית, שעוברת שינוי, ולקראת בחירות האמצע – מעמדם רק עולה. המועמדים זקוקים להם.
להפתעתם, רק בשדה התעופה נודע להם ששרת הפנים של בריטניה, שבאנה מחמוד, ביטלה את אישור הכניסה שלהם, בטענה שנוכחותם בבריטניה "אינה עולה בקנה אחד עם טובת הציבור". שניהם טענו שממשלת בריטניה מקבלת הוראות מישראל. זה מעניין שאצל האנטישמים, תמיד, היהודים שולטים בממשלות העולם. ורק אנחנו לא ידענו שישראל כל כך חזקה. מיותר לציין שבבריטניה הכחישו כל קשר לישראל. ומחמוד, מוסלמית ממוצא פקיסטני, הייתה תומכת נלהבת ב-BDS.
האיסור זוכה לסיקור ולדיון בעיתונים המובילים בעולם. וההחלטה זוכה לביקורת נוקבת. צריך להודות שאם שוללים כניסה של השניים הללו, יהיה צורך לשלול כניסה של כ-70 אחוז מאנשי האקדמיה, בתחומי הרוח והחברה, שמחזיקים בעמדות זהות או קרובות, כולל תמיכה ישירה ועקיפה בחמאס, באיראן, ובפעולות טרור נגד ישראל וארה"ב. נדמה שגם בקרב האליטות הבריטיות המצב דומה. הרי אויגור היה אמור להופיע גם במועדון הוויכוחים היוקרתי של אוקספורד, שפירסם מצדו הודעת גינוי על איסור הכניסה.
בפעם הבאה שישראל תמנע כניסה מ"פעילי שלום", כלומר, תומכי BDS ששוללים את קיומה של ישראל – נא לא לבלבל את המוח עם "פגיעה בדמוקרטיה". מה שמותר לכל דמוקרטיה, לשמור על עצמה ממחרחרי ריב ומדון, גם לישראל מותר.
באין חוט שדרה
גלית דיסטל אטבריאן פורשת מהכנסת. אישה מוכשרת. באמת. ברגע של אמת הודתה שהייתה חלק ממכונת הרעל וההסתה שפגעה בחוסן של החברה הישראלית. דווקא משום שהיא רחוקה מלהיות טיפשה, היא הייתה אמורה להבין שבאותו רגע מכונן דבר כבר לא יעזור לה. גורלה נגזר. אבל היא ניסתה. וכל הניסיונות מאז להוכיח נאמנות לא רק למנהיג העליון אלא גם להיות צדיקה מהאפיפיור לא הועילו.
הכתם דבק בה אבל היא התעקשה למרק עצמה. וזה היה תהליך מעורר רחמים. באחד הנאומים אמרה על אברך אלמוני: "אתה מקדיש את נפשך למען עם ישראל, וחוטף יום-יום שנאה יוקדת", ועל 7 באוקטובר אמרה: "הקב"ה הסתיר את פניו לעשר שעות בלבד, וזה מה שיצא". אפשר להניח שבוועדת החקירה הפוליטית, שגם היא לא תקום, מסתמן האשם העיקרי: הקב"ה. איך העז להסתיר את פניו? זה מעניין, משום שהמתרפסת המדופלמת, לפי דיווח שלא הוכחש, דווקא נצפתה "במסעדת יוקרה שופעת שרימפסים".
זה עצוב, משום שזו תסמונת. היא הייתה יכולה להיות פוליטיקאית מעולה. אבל הצורך לציית, כי זה צו הסיעה, כי באופק מחכים פריימריז בשיטה מושחתת ומשחיתה, הופך גם אנשים מוכשרים לאסקופה נדרסת, שבהתנדבות מדרדרים עצמם מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. לדוגמה, מה שעשתה דיסטל אטבריאן כיו"ר הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התקשורת. איזו הצגה מכוערת. איזו ברוטליות. יש עוד מוכשרים בליכוד. אבל מה טעם יש בכישרון באין חוט שדרה? חבל עליהם. ובעיקר, חבל על עם ישראל.
