דוד דביר הוא אחרון הנאמנים למשבצת השופט ה"קשוח" בתוכניות הריאליטי. ככל שהרשתות דוחפות את השיח הציבורי (ובתוכו גם את התקשורת החלשה) ללחוץ יותר ויותר חזק על דוושת הפרגון הדביק והמחמאות המוגזמות, כך דמויות מסוגו של דביר התרככו, דוללו על ידי ההפקה או פשוט נעלמו. גם ב"רוקדים עם כוכבים" הוא נותר כמעט לבדו, לאחר שאנה ארונוב הבינה את כללי המשחק החדשים.
אבל דביר כבר בן 76, וממילא זה לא שיש לו סחורה אחרת למכור בתוכנית כזאת, אז הוא ממשיך לשחרר הערות חדות בעוד פניו הקפואות משמשות כתחמושת ויזואלית לא פחות קטלנית. הפחד והיראה של הסלבס מפניו (שמטופחות על ידי קשת כמובן) מפזרות ארומה של מקצועיות מעל הקרקס שמשלם להם כסף טוב כדי שישתתפו בו. מאידך, גם ליפול בפה שלו זה לא כל כך נורא, משום שהמנגנון של התוכנית מכויל לחבק, לעטוף ולנחם. גם דביר יודע זאת היטב ונראה שאין לו שום בעיה עם זה: הוא הרי עוד לא קם והפך שולחן כי המומחים סביבו מסוגלים להתקרנף עקב חוסר נעימות (מהסלבס שפוגשים באירועי השקה, מהקהל שדורש לייקים, מעצמם כי לא תמיד כיף לומר אמת). אולי אפילו עדיף לו ככה, להיות ספק בלעדי בתחומו.
כמה אתה נותן לצ'ה־צ'ה אתמול בכנסת? דביר
את אלי מזרחי, למשל, לא יגדירו בתור "השופט המיתולוגי של 'רוקדים עם כוכבים'", למרות שהוא שם מיומה הראשון של התוכנית, עוד כששודרה בערוץ 2 תחת הזכיינית רשת. כדי להיות "מיתולוגי" צריך להיות מעניין, ובהקשר של ריאליטי "מעניין" פירושו כריזמה יוצאת דופן, או שפה ייחודית שלא ניתנת לשכפול, או להגיד דברים לא נעימים פעם בכמה זמן. דביר לא ניחן בכל השלושה, אבל כשמצפונו מצווה עליו לתת ציון 2 לסטנדאפיסט חסר מושג שהמציא ז'אנר – במקום לרקוד סלסה הוא הלך אותה – אז זה מה שיקרה, וכולם סביבו יכולים לבצע שמיניות באוויר: זה לא יזיז לו והוא גם יאמר בדיוק מה דעתו על הסלטות שלהם.
לא מיותר לציין, שהחריגות היחסית של דביר בנוף הסכריני של "רוקדים עם כוכבים" אינה ביטוי לאומץ. היא בטח לא מעניקה לתוכנית חשיבות שאין לה. להפך: דביר מתקיים כתופעה אך ורק משום שהוא מקבל במאה אחוז את הבינוניות של הריאליטי ולא כופר בכללי הטקס שהופכים אותו לביזנס משגשג. בתמורה מתאפשר לו לככב בפריים-טיים תאב נעורים, להחצין פרסונה בעלת סטנדרטים גבוהים ולאכוף אותם גם בעידן של התנחמדות מאוסה ו"למה להיות שליליים". והגיעו הדברים לידי כך, שאפילו הוא מהווה אופציה ראויה יותר לתפקיד מבקר המדינה מזה שנבחר אתמול, בהליך שרקד פסדובלה מושלם על גופתו של המינהל התקין.
בקטנה
יום שלם בילו מיטב הטאלנטים בערוץ 14 במאמץ מיוזע להשמיץ את ברק רביד בעקבות הדיווח על הדברים הבוטים שהטיח נשיא ארה"ב בראש הממשלה. יעקב ברדוגו, ראש החץ של "מבצע מכחיש", הכריז שמדובר ב"פייק" ו"שקרים בוטים, גסים, העולים עד כדי נבלה ונבזות" ואף טען שהכתב ניזון מ"חברים מדומיינים ואינטרסנטים". אולם אז טראמפ עצמו אישר שקרא לנתניהו "פאקינג משוגע" ונתניהו לא טרח להכחיש, לא את זה ולא את האזכור של הכלא. והשופרות? הם שוב נחשפו בקלונם הלא־מדומיין, אך המאוד אינטרסנטי.
