מי? הפסיכולוגית החברתית ד״ר אריאל להמן עוסקת באחד הנושאים הרגישים והרלוונטים ביותר בחברה הישראלית - פוסט-טראומה וחוסן. אבל אצלה אין מדובר רק במשלח יד, אלא בהיענות לפצע שהיא נושאת בקרבה מגיל צעיר כבת לאב פוסט-טראומטי ממלחמת יום הכיפורים. כיום להמן עומדת בראש תוכנית ״איבצ׳ר לחוסן לאומי״ שהוקמה בעקבות אירועי 7 באוקטובר, ומכשירה אנשי מקצוע ממגוון תחומים לטפל בפוסט-טראומה אצל לוחמים, בעזרת סימולציות שמבצעים שחקנים, המדמים מצבי אמת של התמודדות בשטח.
(אלדד רפאלי)
סגירת מעגל? "אני מתקנת היום בשטח את מה שלא הצלחתי לגעת בו ולתקן מול אבא שלי, שהטראומה שלו באמת הייתה הפיל שבחדר. כילדה אני זוכרת שהוא לא היה מסוגל שנחגוג לו יום הולדת, או שניתן לו מתנות. לא הבנתי כמובן שזה חלק מחוויה פוסט-טראומטית – כיוון שלא היה לו מקום לעבד את מה שעבר עליו, גם לא הייתה לו יכולת לשמוח מהדברים הטובים שקורים. לאורך חיי חוויתי מקרוב את הקושי של הדור הקודם שנפגע, שלא הצליח לדבר ולשתף, ונשאר להתמודד לבד עם הפגיעה. היום יש אפשרויות הרבה יותר טובות שבעזרתן אפשר להתייחס למצבי הטראומה, לשתף, לעבד, ואני לגמרי מרגישה שבתוכנית שהקמנו יש גם תקווה וגם תיקון. בניגוד להשתקה של הגברים בדורות הקודמים, הריפוי עובר רק דרך שיתוף".
החברה השתנתה? "נכון. עד השנים האחרונות, הלוחמים הישראלים היו חייבים להישאר בתחושת גבר-גבר ולקבור את התחושות שלהם מתחת לדמות הגיבור. רק בהמשך, הבנו שגברים בוכים בלילה וגם ביום, כולל נשים לוחמות שמתמודדות עם מצבים קשים. הבת שלי היא פרמדיקית שמשרתת מאז 7 באוקטובר, עברתי איתה את כל המלחמה, את כל מה שחוותה. השתפרנו ברפואה הפיזית, וגם השתפרנו בטיפול בצד הרגשי, ויש היום דרך לעזור לפגועי פוסט-טראומה, ולקחת אותם לצמיחה ותיקון במקום להישאר בתקיעות ובדידות. כבת לאבא הלום קרב ההבנה הזו נותנת המון כוח".
תוכנית איבצ'ר? "כבר בשבוע הראשון למלחמה פנתה הפילנתרופית דפנה איבצ'ר בבקשה להוביל תמיכה בבריאות הנפש של לוחמים. בנובמבר 2023, תוכנית התמיכה יצאה לדרך, כאשר בבסיסה הכשרת מטפלים להתמודדות עם מצבי טראומה מורכבים. חלק מההכשרה נעשית בדרכים השאולות מעולמות הטיס והתעופה – בעזרת סימולציות שנעשות על ידי שחקנים שמגלמים פצועי נפש. כל שחקן מגלם דמות במציאות שאחרי 7 באוקטובר, שמתמודדת עם המצב, למשל אב שכול שמגיע לטיפול והשחקן שמגלם אותו בעצם מסביר לגורם המטפל את מה שעובר עליו, או ניצולת נובה שלא מצליחה לחזור לתפקוד, לוחם מילואים שחוזר משירות ממושך ולא מוצא את מקומו בעבודה".
איך זה מתבצע בפועל? "ממש כמו על הבמה. כותבים את הסיטואציה מבחינת ההתמודדות הרגשית ונותנים לשחקן לגלם את התפקיד, כאשר מולו מציבים איש מקצוע שנחשף לרגשות, לתחושות, לקשיים ולהתמודדות. בסיומה של הסימולציה, השחקן מעניק משוב להתנהלות של המטפל – מה היה מדויק, איפה התגובה גרמה לו להתכווץ, מתי היא קידמה אותו מתי היא תקעה אותו. זה חדשני, כי מטפלי בריאות הנפש יכולים לעבוד שנים בקליניקה, ושום מטופל מעולם לא נתן להם משוב מהסוג הזה. את תחום הסימולציות הכרתי מפרופסור אמיתי זיו, שמנהל גם את מערך בריאות הנפש בשיבא. פרופסור זיו הוא יזם-על, וכשעבר מטיס לרפואה הוא הביא איתו את הסימולטורים, כי היה לו ברור שכלי עזר שהוא כל כך קריטי בהכשרתו של טיס קרב, חייב לעבור גם לתחום שבו מכשירים רופאים להציל חיים. אז הוא הקים את מס"ר - המרכז לסימולציה רפואית, ושם זכיתי לעבוד איתו ולהכיר את התחום. כאשר הלוחמים שנפצעו מגיעים לבתי החולים הם עטופים מכל כיוון, אבל כאשר יוצאים הביתה, שלב המעבר מהמעטפת האשפוזית לבין ההכרה של משרד הביטחון בזכויותיו – יכול לקחת זמן. למקום הזה נכנסים המטפלים שאנחנו מכשירים. וכיוון שחלק מהפצועים הם לא בהכרח פצועים בגוף, אלא גם פגועי נפש שבכלל לא היו בבית חולים אבל עדיין צריכים ליווי וקשר עם גורם מהצבא, אנחנו מעניקים לאותם קצינים את הידע הכי עדכני בעולמות החוסן והטראומה, כדי שיעניקו ללוחמים את התמיכה הכי משמעותית".
חוסן? "אחת הבעיות שהמילה נשחקה, אבל אנחנו באירוע שמחייב אותנו לעוד חוסן - היכולת שלנו להתמודד עם אירועי חיים שלא בחרנו ולא ביקשנו היא כל מה שזה. וגם מנקודת מבט חברתית המחקרים על חוסן ואושר הם בדיוק אותם מחקרים, כך שכל מה שתורם לאושר שלנו תורם לחוסן. ההבדל הוא שכאשר אנחנו במצב של שגשוג אנחנו מדברים על אושר, וכאשר אנחנו במצב קשה יותר, אנחנו עוברים לדבר על חוסן, על הכלים שעוזרים לנו להתמודד כאשר המצב מאתגר. המילה שחוקה, אבל אי אפשר בלעדיה".
