(צינוריות)
לְכִי תַּגִּידִי לַתִּקְוָה, שֶׁקֶט.
לְכִי תַּגִּידִי לַכְּאֵב, דַּי.
אִשָּׁה קְטַנָּה, מְעֻדֶּנֶת מֵרֹב סֵבֶל
חוֹצָה מִסְדְּרוֹן לָבָן כְּאִלּוּ הוּא נָהָר.
כָּל כַּמָּה צְעָדִים הִיא מְאִטָּה,
נוֹטָה קְצָת קָדִימָה,
כְּאִלּוּ גַּל לֹא-נִרְאֶה מִתְנַפֵּץ אֶל גּוּפָהּ.
הַמִּסְפָּר עַל הַדֶּלֶת הוּא אַרְבַּע.
הָאוֹר הַלָּבָן קַרְחִי וְחַד.
הִיא רוֹכֶנֶת מֵעַל מִטַּת הַפְּלָדָה
אֶל פָּנָיו הַקְּטַנִּים שֶׁל הַיֶּלֶד, נוֹתֶנֶת לוֹ יָד:
עוֹד פֶּלֶא אֶחָד וְגָמַרְנוּ, תַּחֲזִיק מַעֲמָד.
