בין השנייה לשלישית // גיא עד } יצירה עברית והקשרים } 190 עמ'
נסיבות ילדותם של אלפא ואושר גזרו עליהם חיים מבודדים מהחברה. אביה של אלפא מת כשהייתה תינוקת, ואמהּ, שגידלה אותה לבדה, גוננה עליה באדיקות מפני העולם. אושר הוא בעל מום מינקותו, חסרונה של בוהן ברגל גורמת לו לצליעה ולבעיית תפקוד. שניהם נחשפו להצקות ילדים בילדותם, שניהם ידעו את סבל הבדידות בגילים שבהם יש לרוב צורך להשתייך, ושניהם הורגלו לחיות במידה רבה בתוך תודעתם. היכרות אקראית ביניהם בנסיבות לא משמחות, כשאושר מחלץ את אלפא השתויה מחבורת גברים שמכתרת אותה בחצר של מסעדה, מובילה לסיפור אהבה שהוא בה בעת סיפור של משיכה ודחייה, ולהקמת משפחה קטנה עם בנם, נתן.
זוהי בקווים כלליים עלילת 'בין השנייה לשלישית', ספרה החדש של גיא עד, סופרת שהעניקה לנו בין השאר את ה'בארשבעים' ואת 'ויקי ויקטוריה' המצוינים. בספר הנוכחי ארבעה חלקים: הראשון, 'אלפא', מתעד את ילדותה והתבגרותה של אלפא. השני, 'אושר', מתעד את ילדותו והתבגרותו של אושר, ואת התאהבותם של השניים. השלישי, 'ק.ר.ם', מתעד את הקרע שנוצר בין בני הזוג בעקבות הריונה של אלפא, והרביעי, 'נתן', מתעד את ימיו של נתן בצבא. מבנה זה של הספר — כשכל חלק מתמקד באובייקט מרכזי — נראה על פניו מסודר מאוד ודי שגרתי; אבל בהקשר הנוכחי, ה"סדר" הזה הוא בחירה צורנית מושכלת ומעניינת, משום שהעלילה, העולם המתואר והדמויות מערערים תכופות על הסדר הריאליסטי: אירועי חיים שונים גולשים לאזורים היפר-ריאליסטיים, הדמויות המרכזיות חריגות, והאינטראקציות ביניהן דורשות מכל אחת מהן להתגבר על נטייתה לחיות בתוך תודעתה. הסדר המבני יוצר מתח פורה עם ה"התפרעויות" ההיפר-ריאליסטיות, ובה בעת הוא מרסן את ה"התפרעויות" האלה. במילים כלליות יותר, נראה שנעשתה בספר זה חשיבה מודעת ו/או אינטואיטיבית על היחס בין תוכן לצורה, עניין חשוב ודי נדיר בספרות הישראלית.
הספר שואל, בין השאר, עד כמה יכול אדם לצאת מתוך עורו, והאם ילדוּת היא גורל. גיא עד אינה מציעה לנו תשובות חד-משמעיות, וטוב שכך. למשל, על אושר נאמר ברגע מסוים, כשהוא הוגה באלפא בתחילת היכרותם: "הוא חשב עליה וזה הפתיע אותו. הוא לא חשב על אנשים. היה בו ריכוז עצמי שבזווית מסוימת מול השמש עלול להבעיר אותו, הוא היה בטוח לגמרי שמחשבות האחר תמיד זהות למחשבותיו. תחושותיו לתחושתו. אלפא סקרנה אותו. שום דבר בהשוואה שניסה לערוך בין שניהם לא יצא דומה. היא מכאן והוא משומקום, היא בת והוא בן. היא בריאה והוא פגום. היא גרה בבית והוא גר באוטובוס. הוא הרגיש ערני מאוד, מלא עניין. זאת הייתה חוויה חדשה בשבילו". האם החוויה הזאת תימשך או תחזור על עצמה? האם היא תהיה מעתה קו מוביל בחייו של אושר ובחיי הזוג? גם אם החוויה הייתה רגעית, היא נחוותה, והרחיבה במשהו את אפשרויות התקשורת של אושר עם עצמו ועם העולם.
עד משלבת בספר חקירה מקרוסקופית של הקיום האנושי עם ראייה מיקרוסקופית של היחיד בבדידות תחושותיו ומחשבותיו. יש בספר שאיפה לסדר, אך יש בו גם סיטואציות פרועות מאוד. איפה פגשנו גבר צעיר שמגלה את מיניותו תוך צפייה בחיה, כמו אושר שמחקה את מעשה האוננות של כלבו האהוב, פונדק? איפה פגשנו חיבור בלתי אפשרי בין לכלוכית מוצהרת ואכלנית כפייתית כמו אלפא, לבין משוגע לניקיון שגם בקושי אוכל כמו אושר, בבית אחד? יש בספר לא מעט סצנות מפורטות ונהדרות כאלה. עַד אף בונה לדמויות החד-פעמיות שלה מרחב שהוא בעת ובעונה אחת עולם מוכר וזר: אין כאן שמות ערים או עיירות, אבל יש נקודות ציון כמו המגרש הביתי, העיר הגדולה, עיר המחוז, שדות זרים וחוף מבטחים.
הספר מתחיל במופע ראווה, בלידה, לידתה של אלפא — כך לפי אמא שלה — ברוב טקס ליד ואדי קטן ונידח. הסיפור לא קומם את אלפא כשהתבשרה עליו, "גם בגלל הכוונה, וגם בגלל שאהבה את המקוריות של אמא שלה, שהמציאה סיפור מופלא שכזה". חלקו האחרון של הספר, שעוסק בהתגייסותו של הבן נתן לצבא, בעריקתו הראשונה ביום הגיוס ובעריקתו השנייה, הפעם עם טראומה טרייה משדה הקרב, עשוי להיראות תחילה מנותק מעט מהספר. אבל גם סצנה זו מתרחשת באזור הדמדומים בין הריאליסטי להיפר-ריאליסטי. יש בה הוויה של סף מוות, אבל יש בה גם הירדמות עם חיוך והבטחה לחוף מבטחים (יהיה אשר יהיה). אבל בסצנה הזאת יש גם סירוב ל"הַלְאמה", מילה חוזרת בטקסט שמפנה חץ אל קידוש ההוויה הצבאית כהגדרה מכוננת של הישראליות. •
