בשלב הזה של עידן שנמשך כבר יותר מעשר שנים, צריך להיות ברור למדי שהאג'נדה היחידה של דונלד טראמפ היא לעבור עוד יום של שליטה בכותרות ותשומת לב בלתי פוסקת, והחזון שחשוב לו באמת הוא כנראה בניית אולם נשפים בבית הלבן. הוא לא משחק שח כמו שחושבים המעריצים, הוא מקשיב רק למי שמרעיף עליו חנופה, ומזלזל בכל סוג של הכנה רצינית לפני החלטות הרות גורל.
בדיוק בגלל זה המלחמה שטראמפ הבטיח לאמריקאים שתסתיים תוך ארבעה–שישה שבועות נמצאת עמוק בתוך החודש הרביעי שלה, גם אם טראמפ הודיע יותר מפעם אחת שארה"ב כבר ניצחה בה. עכשיו הוא מוצא את עצמו נאלץ לכבות עוד שריפה שלושה ימים לפני תחילת המונדיאל, וחשוב עוד יותר מבחינת טראמפ: חמישה ימים לפני שמדשאת הבית הלבן, עליה השלום, תארח ערב של קרבות אמנויות לחימה לכבוד יום הולדתו ה-80.
טראמפ יצא למלחמה באיראן כי האמין למצגת שנפרסה בפניו בידי בנימין נתניהו, אבל בעיקר כי הוא יודע מעט מאוד ולא מוכן להקשיב למומחים. אלה היו אומרים לו שהשלטון האיראני לא ייפול כל כך מהר וספק גדול אם ההתקוממות העממית שהובטחה לו אכן תקרה. והם גם היו מסבירים לו שאיראן תסגור את מיצר הורמוז, כפי שאמרו לכל נשיא אמריקאי לפניו, אבל לא היה להם סיכוי.
ביום ראשון, בראיון לתוכנית "פגוש את העיתונות" ברשת NBC, כשנשאל על הבטחתו לבוחרים כי לא יתחיל מלחמות חדשות, ענה טראמפ בכעס: "מעולם לא הבטחתי שלא תהיה מלחמה חדשה". כמובן שהוא הבטיח והוא יודע את זה, ועכשיו הוא רק רוצה שהכל ייגמר כבר. במקרה הטוב הוא ישיג הסכם דומה לעיסקת הגרעין של ברק אובמה, יכריז שוב על ניצחון ויידע שבקצב האירועים הוא מייצר, אף אחד לא יזכור את המלחמה הזו לפני הבחירות בנובמבר.
הבעיה היחידה עם התוכנית הזו היא שיש לה צד שני, וכמו שכל המומחים היו אומרים לטראמפ אם רק היה מקשיב - איראן היא לא ונצואלה. כך או אחרת, טראמפ איבד עניין במלחמה הזו כבר לפני כמה שבועות. הוא מדבר רוב הזמן על אולם הנשפים ושיפוץ הבריכה מתחת לאנדרטת לינקולן, ומפוקס לגמרי בהנצחת שמו על אתרים ברחבי וושינגטון.
אתמול אמור היה טראמפ ללכת לראות את המשחק של הניו יורק ניקס במדיסון סקוור גארדן. אפשר להבין אותו: זה הרבה יותר כיף מלהמשיך להתעסק במלחמה שעלתה לארה"ב הון עתק וחיי אדם, וכל מה שהשיגה זה מחירי דלק שמרסקים לאמריקאים את חשבון הבנק.
