כשהתפרסמו הידיעות הראשונות על כך שהפועל ירושלים עומדת לספוג הפסד טכני בגלל שלא הסכימה לחדש את משחק מספר 1 בחצי גמר הפלייאוף, שהופסק בגלל מתקפת הטילים, הרגשתי תחושה חמצמצה.
זה אפילו לא היה קשור לשאלה האם הענקת הניצחון להפועל ת"א הייתה הדבר הצודק בנסיבות אלה. פשוט, בעונה כזאת, בשנה כזאת, כשעולם הכדורסל והמדינה בכלל נאלצו להתמודד עם כל כך הרבה מכות, כל דבר שהוא בגדר עונש נראה לי לא הוגן. והיו כמובן גם נסיבות מקצועיות מקלות. שחקנים ירדו מהמגרש, התקררו, חלקם בוודאי חוו פחד מהמתרחש, הקהל עזב - למי יש כוח ומצב רוח לחזור לשחק בכאלה תנאים?
לכן, ההחלטה לקיים משחק חוזר היא הדבר הנכון עקרונית, גם בלי קשר לעובדה שמפגש נוסף בין שתי הקבוצות הנהדרות האלה הוא בונוס נהדר לכולנו. אבל - אם רוצים באמת לעשות צדק, אי אפשר גם להתעלם ממה שקרה במשחק הראשון עד שהופסק. הפועל ת"א, בסגל דליל, שיחקה נהדר והשיגה יתרון משמעותי. לכאורה, היא יכלה לדרוש שהמשחק יחודש רק למספר הדקות שנותרו, ושיתחיל בתוצאה שבה הופסק. אבל זה יהפוך את האירוע למבאס אף יותר.
הפשרה הנכונה, זאת שהייתה עושה מהלימונים לימונדה ובמקביל מעניקה התייחסות הולמת לאירועי המשחק הראשון, הייתה לקיים משחק חוזר שלם - אך להתחיל אותו בהפרש שבו הובילו התל-אביבים, זאת אומרת בתוצאה 0:10. לא צריך להעניש את ירושלים על כך שסירבה לחזור למגרש, אבל לא צריך גם להעניש את ת"א כי יריבתה לא הסכימה לחזור לשחק. עוד לא מאוחר לתקן את ההחלטה.
