הם הגיעו לישראל בגיל 14, באמצע הלילה, עם תיק קטן, בלי להבין אף מילה בעברית, בלי לדעת אם ומתי ישובו הביתה.
ארבע שנים אחרי שנמלטו מאזור מלחמה במזרח אירופה במסגרת מבצע חילוץ והצלה מורכב, 24 נערים ונערות יסיימו השבוע את לימודיהם בכפר הנוער ויצו נהלל עם תעודת בגרות, אזרחות ישראלית וחלום משותף: להתגייס לצה"ל ולהשתלב בחברה הישראלית.
על פרויקט הבאתם לארץ של הצעירים היהודים היו אחראים מנהלת נעל"ה והמנהל לחינוך התיישבותי. הם הגיעו לישראל בהדרגה, לאורך שבועות ארוכים. בחלק מהמקרים הם קיבלו התראה של שעות ספורות בלבד לפני שהוברחו מבתיהם.
רבים מהם חשבו בהתחלה שהטיסה לישראל היא פתרון זמני, וכשהמלחמה תסתיים הם ישובו הביתה. היו ביניהם כאלה שלא הספיקו להיפרד מחבריהם, ואחרים כלל לא ידעו לאן מועדות פניהם. "ביום שהחלה המלחמה אמא אמרה לי לארוז", מספרת אסיה בת ה-18, "עמדתי מול הארון ולא ידעתי מה לוקחים כשלא יודעים אם חוזרים הביתה. למחרת, באחת בלילה, נחתנו בישראל. לא הבנתי מה רוצים ממני, לא הבנתי את השפה, לא הבנתי את המדינה, בקושי הבנתי מה קורה לי. אבל בסוף ישראל הפכה לבית החדש שלי".
אסיה תתגייס בספטמבר ומקווה לשרת בדובר צה"ל. "ב-7 באוקטובר כעסתי על כל העולם שאומר שהיהודים אשמים במצב, כעסתי על זה שאנשים לא רוצים לראות את האמת, ואני רוצה לנסות לשנות את המצב הזה", היא אומרת.
בכפר הנוער ויצו נהלל הבינו מהר מאוד שלא מדובר בקליטה רגילה של עולים. אלה היו בני נוער שהגיעו בטראומה, פחד וחוסר ודאות, וצריך היה לבנות אצלם מחדש תחושת ביטחון, שייכות ושגרה. ההשקעה בהם נושאת עכשיו פירות. "בכיתה ט' הייתי בטוחה שלא אתגייס. אבל עם הזמן הבנתי כמה המדינה הזאת נתנה לי: ביטחון, תמיכה והזדמנות לחיים אחרים", מספרת אוליסיה בת ה-18, "היום אני רוצה להחזיר לה בחזרה".
אביה תמך מיד בהחלטתה להתגייס. אמה התקשתה להשלים עם המחשבה שבתה תלבש מדים. "אני גאה בעצמי", היא אומרת, "אבל בעיקר גאה בקבוצה שלנו. כולנו הגענו לכאן בלי לדעת איך זה ייגמר, ובסוף הצלחנו הרבה יותר ממה שחשבנו".
אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים הוא יגור. הוא התקשה בהתחלה להתאקלם, אך עם הזמן היה מהראשונים ללמוד עברית, השתלב חברתית והצטרף לתוכנית "נהלל טק" ללימודי רובוטיקה, פיזיקה ומחשבים. עכשיו הוא מתכנן ללמוד הנדסת אווירונאוטיקה וחלל במסגרת העתודה האקדמית. "אין מה להשוות בין המלחמה במזרח אירופה למצב בארץ", הוא אומר, "שם היינו צריכים להסתתר בתחנות רכבת ובכל מיני מקומות ציבוריים אחרים. פה יש לנו ממ"ד וצוות שדואג לנו כל הזמן. המדינה השקיעה בי, ועכשיו אני רוצה להחזיר לה במסגרת השירות הצבאי".
גליה אלף, מנהלת כפר הנוער ויצו נהלל: "ההרגשה היא שניתנה לנו זכות נדירה להיות חלק מתהליך היסטורי וחשוב בספר הדברים של עם ישראל והציונות. עם הזמן, כל הילדים והילדות האלה עברו תהליך אישי מרגש ועוצמתי. הם מרגישים שכאן ביתם, הם אהובים ומצליחים. הם מסיימים את כיתה י"ב עם ראש זקוף ותחושת שייכות. אני מלאה בהערכה לצעירים האלה. הם גיבורים אמיתיים. ההשפעה והמשמעות הרבה שהם הביאו איתם לכפר היא אוצר וזכות שנישא כולנו בלב לשנים רבות. אני מצדיעה להם ולהוריהם".
ישעיהו יחיאלי, ראש מנהלת נעל"ה: "אנו גאים ב-22 אלף תלמידים שהגיעו מכל רחבי העולם לישראל במסגרת תוכנית נעל"ה, ותורמים למדינה בצבא, בהשכלה הגבוהה, בכלכלה ובבניית משפחותיהם בארץ. אנו מצפים לאלפים שיבואו בעקבותיהם".
