יש הילה מיוחדת סביב אצטדיון האצטקה במקסיקו סיטי. הוא לא עוד פרט טריוויה - האצטדיון הראשון שיארח שלושה מונדיאלים שונים - אלא מתחם שהתעלה לדרגת במת כדורגל מיתית.
107 אלף צופים נדחסו בו ב-1970 כדי לצפות במה שנחשב בעיני רבים כמשחק הכדורגל הגדול בכל הזמנים, גמר המונדיאל הגדול בכל הזמנים וההופעה הגדולה ביותר של נבחרת כלשהי בכל הזמנים - ברזיל שהביסה את איטליה 1:4; ב-1986, דייגו מראדונה כבש שם עם היד מול אנגליה, לפני שעבר בערך את כל שחקני היריבה כדי להביא לארגנטינה 1:2; ובגמר של אותו טורניר, הארגנטינאים הכניעו את מערב-גרמניה 2:3 במשחק פנטסטי. ולא רק האורחים נהנים: בשלב הבתים ב-1986, מנואל נגרטה כמעט גרם לרעידת אדמה עם שער ניצחון במספרת, 1:2 למקסיקו על בולגריה. וזו רק טעימה קטנה. כשמשחקים מתקיימים באצטקה, הנבחרות מגיעות עם יראת כבוד, כי הן צריכות לעמוד בסטנדרטים.
בחודש שעבר מלאו לאצטדיון ההיסטורי 60. כמובן שהוא עבר שיפוצים רבים ושינויים מיום הקמתו, אבל הקהל הרחב תמיד נלחם על כך שהנשמה תישאר, ולא יהפכו את האצטקה למגרש עתידני חסר ייחוד. והמשימה הראשונה שלו במונדיאל הזה היא לעשות עוד היסטוריה: לא רק האירוח השלישי, אלא הפעם השלישית שמשחק הפתיחה של גביע העולם ייערך על הדשא הזה.
במילים יהיה קשה להסביר, ואין כמו פלה שאמר זאת בצורה מדויקת בעבר: "יש באצטקה משהו מיוחד מאוד. אתה צריך להיות שם כדי להרגיש ולהבין את זה. הוא יחיד במינו".
