מתוך השלוש שהניחו את היסודות לרוק הישראלי הנשי - ויצאו לדרכן בעידן גברי מובהק למדי - נותרה עכשיו רק אחת, יהודית רביץ. מקורין אלאל ז"ל נפרדנו לפני כשנה וחצי, וכעת הצטרפה אליה אסתר שמיר - שהלכה לעולמה בגיל 71 לאחר מאבק במחלת הסרטן. בדומה לרביץ ולאלאל, גם שמיר עשתה את צעדיה הראשונים בלהקה צבאית, להקת הנח"ל במקרה שלה, בה שירתה לצד מיקי קם ויהודה עדר, ואף פיקדה עליה. עוד כשהייתה במדים, ובזמן שהלהקה ליוותה את חברי כוורת בהופעות בפני חיילים במהלך מלחמת יום הכיפורים, היא פגשה את מי שיהפוך לבעלה הראשון, אפרים שמיר.
לאחר פירוק כוורת, הצטרפו בני הזוג שמיר כמלווים של אריק איינשטיין בסיבוב ההופעות שלו, וב-1977 הגיע סוף-סוף אלבומם היחיד, שבו אסתר כתבה וביצעה כמה מהשירים הבולטים ובהם "עברתי רק כדי לראות", "השכנה הקטנה", "בואי נשחק במחבואים" (שהיא גם הלחינה), "המלך עירום", "מרבד הקסמים" ועוד. גם כיובל שנים לאחר צאתו, "אפרים ואסתר שמיר" נותר כמוסת זמן המיטיבה להציג את הרוק העברי של שלהי הסבנטיז: הייתה הפקה רכה ועשירה שמיזגה בין רוק רך לעיבודי ג'אז חשמלי שחלקם נפרשו גם על פני שש דקות ויותר, ונהנתה מנגני-על שקיבלו הרבה מאוד חבל להפגין את ביצועיהם באולפן. מי שהקשיב לאלבום אז, לא יכול היה להתעלם מהזמרת הצעירה עם התלתלים והקול הצלול.
אחרי הפאזה הקצרה עם בעלה אפרים, שמיר חברה ליהונתן גפן במופע "קוראים לזה אושר" ושם הציגה סנונית ראשונה ככותבת פמיניסטית עם השיר "גבר ללילה אחד". השיר הופיע גם ב"המקום הכי נמוך בתל-אביב", אלבום הבכורה שלה שיצא ב-1982.
עוד לפני שרביץ ואלאל התחברו לרוק חשמלי לא מתנצל, שמיר הציגה באותו אלבום חשוב שהפיק עבורה לואי להב ושאת שיריו עיבד איתן גדרון, פרסונה פורצת דרך. לא עוד זמרת ששרה יפה וכמעט חצי בשקט, אלא אישה שיודעת לעמוד על שלה ומגישה טקסטים אמיצים שנעטפו באריזה מחוספסת. "במקום הכי נמוך בתל אביב" היה יותר מרק קריאת השכמה למוזיקה הישראלית, הוא היה האלבום שהעניק לשמיר את החותמת הסופית ככותבת חשובה. עוד ב-1982, שנת השיא בקריירה של שמיר כמבצעת, היא כתבה והלחינה את השיר "ברית לא מותרת" שביצעה עם שלמה ארצי. "ברית לא מותרת" עסק בחידוש קצר ומזדמן לאהבת עבר.
שמיר המשיכה להוציא אלבומים לאורך שנות ה-80, אך למרות שהם הציעו שירים שזכו לזמן אוויר נאה ברדיו, ובהם למשל "קצב הג'ונגל" ו"אנחנו באותה סירה" המחאתיים ו"הרכבת כבר עברה בתחנה", הם לא נמכרו במספרים גבוהים. ב-1988, בתגובה לאירועי האינתיפאדה, שמיר כתבה את השיר "רגע לפני הסערה", שנפסל לשידור ברדיו בשל הטקסט הנוקב.
שמיר אמנם צמצמה את פעילותה המוזיקלית החל משנות ה-90 והלאה, אך היא המשיכה להיות כותבת מבוקשת. בין הלהיטים שכתבה לאחרים אפשר למנות את "אמצע ספטמבר", "חזקה מהרוח" ו"ביום שאחרי" ששרה גלי עטרי, "זמן" שביצעה ריטה, "ארמון הקרח" ו"ילדה יחפה" שהגיעו לירדנה ארזי, "תמונה שבורה" למוני ארנון ו"היום את צוחקת" ששר יהודה פוליקר. כחודש לאחר טבח 7 באוקטובר שמיר הקליטה מחדש ביחד עם דני בסן את שירה "שלא תדעו עוד צער", ובהמשך כתבה את השיר "חזרה הביתה" שהוקדש לחטופים והתבסס על הלחן של השיר "הליכה לקיסריה".
שמיר, שהחלה את דרכה את בלהקה צבאית, הייתה כותבת אמיצה ומקורית שלא רק עברה כאן כדי לראות, אלא ליוותה את המדינה ביובל השנים האחרונות, גם כשזו הגיעה למקומות הכי נמוכים שלה.