חגיגת הכדורגל הגדולה בעולם מגיעה לראשונה לקנדה – והתקווה במדינה היא שבאמת יהיה מדובר בחגיגה. מבחינת ההגרלה, לא שפר מזלן של ונקובר וטורונטו שיארחו 13 משחקים, כולל מהפחות מלהיבים, ואולי לכל הפחות הנבחרת הביתית תצליח לעורר את הקהל וליצור אווירה לוהטת ברחובות ובאצטדיונים. כוכבי ונבחרות ענק יישארו דרומית משם.
ועדיין, מונדיאל הוא מונדיאל. האצטדיון בוונקובר, למשל, אמור להיות מלא בכל משחקיו. זה יתחיל ביום ראשון, שבע בבוקר שעון ישראל, כשאוסטרליה וטורקיה ייפגשו, והמיקום אידיאלי: אצטדיון בי-סי נמצא בקצה הדאונטאון של ונקובר, ומתחבר לרחוב רובסון הראשי. בעיר יצרו "מסלול אוהדים מיוחד" לימי המשחק, שעובר דרך נקודות מבוקשות ויכלול אטרקציות. במסעדות ובתי הקפה הסמוכים, שכבר התקשטו בהתאם, נערכים לשיטפון של אוהדים מכל העולם (הצפי הוא ל-350 אלף שיזרימו לעסקים יותר מ-700 מיליון דולר), כדורי ענק מציפים את הרחובות – ובכלל, מגזין ספורטס אילוסטרייטד דירג את ונקובר במקום הראשון מבין 16 הערים המארחות, בזכות נוחות ההליכה, הגישה לאצטדיון ומזג האוויר.
תפוסת המלונות תעבור את 90 האחוזים, כשמחיר ממוצע ללילה במלון עומד על כ-1,500 דולר ובאייר בי-אן-בי על 1,100 דולר, מה שהוביל ליצירת שוק שחור של דירות להשכרה שלא קיבלו אישור מהעירייה לשמש כאייר בי-אן-בי. תושבי העיר גם עושים קופה מהשכרת חניות סמוך לאצטדיון, עניין של 75 דולר למכונית. במקביל, העירייה הוסיפה 600 קווי אוטובוס ליום בניסיון להפוך את התחבורה הציבורית לאופציה נוחה יותר. חגיגה כזאת, מודים בוונקובר, לא הייתה בעיר מעולם.
חנות בלי מחירים
אבל קבלת הפנים למונדיאל מסויגת למדי מצד המקומיים: סקר שנערך בשתי הערים המארחות העלה כי 72 אחוזים מתושביהן לא חושבים שההשקעה הכספית העצומה – מיליארד דולר לכל אחת מהן – שווה את זה,. הם מתלוננים בעיקר על השיבוש בשגרת החיים, סגירת הרחובות והעובדה שנתח גדול מדי מההכנסות יילך לכיס של פיפ"א. 51 אחוזים מתושבי ונקובר ו-59 אחוזים מאלו שבטורונטו הודו שהמשחקים לא מעניינים אותם.
ומי שכבר כן מתעניין, נתקל בחומת התשלום. מחירי הכרטיסים דוחפים החוצה מקומיים שלא יכולים להרשות זאת לעצמם, ומותירים אותם המומים מאחר ש"כדורגל הוא משחק עממי". השבוע הם גם הביעו זעם על כך שחנות הפופ-אפ של פיפ"א פעלה בלי להציג מחירים, כך שרק בקופה הם גילו את העלויות העצומות.
בסופו של דבר, יהיה פה שמח – אבל כששריקת הסיום תישמע, האם תושבי ונקובר וטורונטו ירגישו שיצאו מורווחים מהחוויה? והאם הכדורגל הקנדי יקבל מכך דחיפה? כל השאלות עוד אפופות בערפל שמח וצבעוני.
