אין יותר צורך לספור ימים, שעות ושניות. החגיגה הגדולה בעולם יצאה לדרך. מונדיאל 2026 הרים אתמול את המסך במקסיקו סיטי, בתצוגת פתיחה מרהיבה שנערכה לאור השמש כדי להסתנכרן עם שעות הפריים טיים בשאר העולם.
עכשיו הכדור ימשיך להתגלגל עוד 38 ימים, עם יותר מ-100 משחקים ושני טקסי פתיחה נוספים שעוד מחכים לנו, בקנדה ובארצות הברית.
הרבה לפני שטקס הפתיחה יצא לדרך רשמית, נדמה היה שמקסיקו סיטי כולה מתכוננת לרגע שלה. כמו אמן המתאפר באופן מוקפד מאחורי הקלעים רגע לפני העלייה לבמה הגדולה בחייו, כך גם העיר התמרקה אל תוך הלילה. בשעות המאוחרות עברו עשרות עובדי עירייה בין הרחובות במרכז העיר, חמושים במברשות, צבע, סקרייפרים ומכונות שטיפה, ומחקו כתובות מחאה וגרפיטי. מקסיקו סיטי רצתה להיראות במיטבה כשמצלמות מכל העולם יופנו אליה.
החששות מפני המחאות ופקקי הענק הניעו המוני מקסיקנים לזרום כבר מהשעות המוקדמות לעבר אצטדיון האצטקה. אנחנו יצאנו לדרך כבר בשש וחצי בבוקר, אחרי שהפחידו אותנו שהעיר תהיה משותקת. מתברר שלא היינו היחידים שלקחו את האזהרות ברצינות, ומתברר שהעיר הייתה, ובכן, משותקת. המוני אוהדים בירוק, אדום ולבן כבר מילאו את הרחובות. בשבע בבוקר ראיתי אוהד מקסיקני מחזיק כוס בירה בגודל הגביע של ז'יל רימה, על תקן אספרסו כפול של בוקר.
פלומה, כמו רבים שפגשנו לאורך הדרך, לבושה בירוק – מהצמה הכי קטנה ועד שרוכי הנעליים. "ישנתי שעתיים, אולי פחות", היא נוזפת בנו על עצם השאלה, "מי יכול לישון לפני שמקסיקו משחקת?". שאלנו אותה מה יקרה אם מקסיקו לא תנצח את דרום אפריקה. "זה לא יכול לקרות בשום תסריט", היא פוסקת בנחרצות.
שעות ארוכות לפני השריקה הראשונה, משפחות שלמות נעות יחד בצבעי הדגל, ילדים עם חולצות של הוגו סאנצ'ס וחילברטו מורה, דוכני מזון כל עשרה מטר, דגלים, אוהדים עם כובעי סומבררו והמוני אנשים עם עיניים טרוטות וחיוך.
בעוד פיפ”א מוכרת חבילות אירוח במאות ואלפי דולרים, בעלי הבתים סביב האצטקה הציעו מוצר בסיסי בהרבה. "שירותים, 100 פזוס", הכריזו השלטים שנתלו על הגדרות. גם במונדיאל, כך מתברר, יש עסקים שמתחת לחגורה.
ואז, בין הרחובות הצרים והצפופים, הוא מתגלה: אצטקה. לא עוד מגרש. מקדש כדורגל. האצטדיון היחיד בעולם שאירח שני גמרי מונדיאל, של פלה ב-1970 ושל מראדונה ב-1986, ועומד לעשות היסטוריה בפעם השלישית. המעבר מהרחוב אל אזור הכניסות של האצטקה מהמם את כל החושים: הריח המשכר של הטאקוס שנצלו על הגריל מחוץ לאצטדיון, המוזיקה שבקעה מכל רמקול אפשרי, מוכרי המזכרות השואגים וחגורות-חגורות של מקסיקנים רוקדים, שרים ושותים מכוסות מרגריטה עצומות.
עם כל הכבוד לשאקירה, עוד לפני שטקס הפתיחה יצא לדרך, הרמקולים באצטקה שאגו את We Will Rock You של קווין, כי אין באמת חגיגת ספורט גדולה בלי פרדי מרקורי. "מקסיקו מגיעה לאצטדיון עכשיו", הכריז לפתע הכרוז באנגלית, בפאתוס ששמור לנחיתה על הירח. לרגע היה נדמה שניל ארמסטרונג עומד לרדת מהאוטובוס, ולא ראול חימנס.
אחרי מצעד דגלי משלחות ארוך מתמיד עלתה הכוכבת הקולומביאנית לבמה באצטקה, ויחד עם ברנה בוי השכיחה מ-80 אלף הצופים את המחאות, הפקקים והחששות.
כבר בפתיחה, המקסיקנים עלו ליתרון מהיר. אצטקה חווה רעידת אדמה ראשונה. פלומה יכולה לחלום.
