ברזיל – מרוקו (בין שבת לראשון, 1.00, בית 3)
שיק איטלקי
זווית המאמנים מרתקת כאשר בוחנים את ההבדלים שבין כדורגל המועדונים לכדורגל הנבחרות. רוב המאמנים המובילים של שנות האלפיים באירופה שלטו בליגות הבכירות ובליגת האלופות, אבל מעולם לא ניסו את המעבר לזירה הבינלאומית, למרות שהיו הצעות מפתות על השולחן. אולי זה ההרגל של העבודה האינטנסיבית היומיומית שהם לא רצו להחליף בתפקיד שעשוי ממקטעים קצרים, אולי דאגה מפגיעה במורשת.
ז'וזה מוריניו, שחזר אתמול רשמית לאמן את ריאל מדריד, אחרי ששילמה עבורו 15 מיליון יורו לבנפיקה, ויתר על התענוג. כך גם זינדין זידאן, פפ גווארדיולה ויופ היינקס. אלכס פרגוסון עבר שמונה חודשים כמאמן סקוטלנד לפני הפריצה במנצ'סטר יונייטד. היכולת שלהם לא נמדדה מעולם ביורו או מונדיאל. יוצאי הדופן הם שני ספרדים, ויסנטה דל בוסקה שהוביל את ריאל מדריד לשתי זכיות בצ'מפיונס ואז את ספרד לאליפות העולם והיורו, ולואיס אנריקה, שהתקופות שלו עם לה רוחה לא השתוו למה שעשה לפני כן עם ברצלונה ואחרי כן עם פ.ס.ז'. השם היחיד שלא נגענו בו הוא של גדול מאמני ליגת האלופות, קרלו אנצ'לוטי.
נבחרת ברזיל תפתח את משחקיה בבית 3 מול מרוקו, הרביעית במונדיאל 2022. היא תהיה מעצמת המונדיאלים הראשונה שתיכנס למעגל המשחקים, וההתלהבות שתהיה סביבה בניו-ג'רזי תכניס את העולם בכל הכוח לטורניר הזה. יהיו צבע ומוזיקה ביציעים, אוהדים לחוצים, מסיבה מחוץ לאצטדיון – ו-11 שחקנים שזקוקים ליד המכוונת של הגאון.
ההתאחדות הברזילאית רדפה אחרי אנצ'לוטי מאז המונדיאל הקודם, אבל הוא העדיף להמשיך בריאל מדריד. רק כאשר הבין שמיצה את הקדנציה השנייה שלו במועדון, האיש שזכה בצ'מפיונס פעמיים כשחקן ועוד חמש כמאמן הסכים לקחת על עצמו את הסלסאו. התזמון לא היה מובן מאליו – שנה לפני גביע העולם, כשהכרטיס לטורניר עוד לא מובטח והשחקנים חסרי ביטחון. קשה לומר שברזיל הבריקה בשנה הזו, אבל לכל הפחות אנצ'לוטי הוא דמות שהסגל והקהל סומכים עליה הרבה יותר. אדם סמכותי שחגג שלשום 67 ומוכן לבחון האם מוח הכדורגל המבריק שלו מתאים גם לתחרות מהסוג הזה. המורשת שלו כבר לא יכולה להיפגע.
ההתאמה שלו לתפקיד קיבלה חותמת כאשר זכה בחודש שעבר להארכת חוזה עד מונדיאל 2030. בברזיל מבינים שאנצ'לוטי לא יכול לעשות מהפכה תוך 12 חודשים, ורוצים לתת לו את הזמן לגבש קבוצה מנצחת שאולי תגיע כאחת הפייבוריטיות לגביע העולם. זו הסיבה שהוא היה מבוקש שם כל כך: הבוסים ראו את העבודה שעשה לאורך זמן במועדונים, ורוצים לתת לו תנאים דומים מבחינה קונספטואלית, כלומר, לא טורניר ספציפי כיעד, אלא למידה ויישום ארוכי טווח שיאפשרו בנייה בריאה.
שאלת ההתאמה הסגנונית אינה רלוונטית. הברזילאים לא רצו חידוש פילוסופי, אלא אותו – ווינר מארץ הווינרים, ששונה מרוב המאמנים בני דורו שעדיין עובדים ברמות הגבוהות. הוא לא מנותק, לא נבהל מהאופי השונה של הצעירים, אלא יודע להיות אבא מחבק ומלמד עבורם, והם רוצים לשחק בשבילו. זה מהווה גם שינוי ממאמנים צומחים כמו צ'אבי אלונסו, שבאים בדרישה שכל הסגל יתיישר לפי הרצונות שלהם.
הטענה היחידה אליו נוגעת לסגל. לא לזימון של ניימאר, שהיה הכרחי מבחינה ציבורית, אלא לוויתור על ז'ואאו פדרו. בסגל שסובל ממחסור בחלוצים מרכזיים, משונה להשאיר בחוץ את הסקורר של צ'לסי שנבחר לשחקן השנה במועדון. ההסבר של האיטלקי לא הניח את הדעת: "סביר להניח שהגיע לו להיות ברשימה, אבל למרבה הצער, עם כל הכבוד, בחרנו בשחקן אחר". הוא הזכיר גם שיש לשחקנים שונים מאפיינים שונים, ושהתנאים של הטורניר לא יהיו דומים לאנגליה – וזה עדיין מצטייר לא טוב.
אבל בשורה התחתונה, גם ז'ואאו פדרו לא היה אמור לעשות את ההבדל. הציפיות מבפנים לא ישתנו לעולם, אבל נראה שמעולם ברזיל לא הגיעה למונדיאל כלשהו עם ציפיות כל כך נמוכות מהעולם. המשימה הראשונה של אנצ'לוטי לא תהיה לזכות במונדיאל הזה, אלא לגרום לענף כולו לפחד שוב מברזיל.
שידור: כאן 11
קנדה – בוסניה (שישי, 22.00, בית 2)
בלי נאיביות
הבעיה הגדולה ביותר של קנדה במונדיאל 2022, שהיה הראשון שלה אחרי 36 שנה, הייתה הנאיביות. היא שיחקה לא רע, אבל חוסר הניסיון בגביע העולם הכריע אותה בנקודות הקטנות. זה לא אמור לקרות שוב, וגם הביתיות תעזור וההגרלה סבירה, אבל האם היא חזקה מספיק? הגנה לא תספיק להרבה נקודות, וזה משאיר הרבה עבודה לקשר ויאריאל טייג'ון ביוקנן ולחלוץ יובנטוס ג'ונתן דייויד, שמגיע אחרי עונה קשה שבה לא התאקלם באיטליה. אמנם בוסניה היא לא אריה אירופי, אבל במובנים רבים היא בכל זאת פייבוריטית במשחק בטורונטו. אין לקנדה מישהו כמו אדין דז'קו בן ה-40, אגדה אמיתית.
שידור: כאן 11
ארה"ב – פרגוואי (בין שישי לשבת, 4.00, בית 4)
שאלה אמריקאית
מבין שלוש המארחות, הציפיות הגדולות ביותר הן מארה"ב. ההפסד במשחק ההכנה לגרמניה בשבוע שעבר, 2:1, הראה איפה היא עומדת, פחות או יותר. מאוריסיו פוצ'טינו מתעלה על המאמנים הקודמים של האמריקאים והכניס סדר והיגיון, אבל כל האיכות שלה – ויש כזו – עדיין לא מציבה אותה בעמדה שווה לנבחרות גדולות באמת. שחקני ההכרעה שלה נחותים מאלה של הפייבוריטיות, וסימני השאלה רבים. אחרי טקס הפתיחה החגיגי בלוס-אנג'לס, היא תפגוש יריבה עם הגנה מעולה שאין לה בעיה לחכות ולעקוץ. מבחן לא קל.
שידור: כאן בוקס, ספורט 1
קטאר – שווייץ (שבת, 22.00, בית 2)
ראשונה חביבה
איכשהו, נבחרת חביבה כמו שווייץ מוצאת את עצמה כפייבוריטית למקום הראשון בבית. זה יכול לעזור לה מאוד להתקדם לשלבים הגבוהים, אבל קודם כל צריך גם לדעת לקחת. השווייצרים עדיפים בכל מובן על קטאר, הנבחרת החלשה בבית, וזו תהיה הפתעה אם לא ינצחו בסן-פרנסיסקו. יהיה מעניין לראות את היכולת של הכובש המרכזי שלהם, בריל אמבולו, אחרי שהכניסה שלו לארה"ב עוכבה בגלל בעיות ויזה והוא נאלץ להצטרף באיחור למחנה.
שידור: כאן 11
האיטי – סקוטלנד (בין שבת לראשון, 4.00, בית 3)
אימון מתקדם
את החימום האחרון ערכו הסקוטים מול יריבות נוחות, קורסאו ובוליביה, ושתי הרביעיות שכבשו אמורות להביא אותם חדים למשחק מול נבחרת חלשה יותר משתי אלה. הדבר הוביל את התקשורת הסקוטית לעיסוק בגישה השונה למשחק הזה: באופן נדיר, בטח בטורניר גדול, הציפייה שם היא לכך שהנבחרת לא רק תנצח בבוסטון, אלא תביס. המוקד יהיה חלוץ ריינג'רס הטרי, לורנס שנקלנד, שאחרי עונה מעולה בהארטס הראה בהכנה שהוא השם החם ביותר בנבחרת.
שידור: כאן בוקס, ספורט 1
