כולם, הטובים שבטובים, הולכים ונעלמים, ונורא עצוב לי. קודם הייתה זאת קורין אלאל הנפלאה ועכשיו אסתר שמיר הנהדרת. מותה של אסתר האהובה היה צפוי, ידעתי על מחלתה ודאגתי לה, ובכל זאת הוא מכאיב לי נורא.
הכרנו שנה לפני שהקלטתי את "אמצע ספטמבר" על מלחמת לבנון. קולגה שלא רצה את השיר פרגן ונתן לי אותו. אוזני הקטנה התאהבה מייד בשיר. זה היה גם שם האלבום. תוך כדי השיחה האחרונה איתה גיליתי ששלושה אלבומים שלי נקראו על שמות השירים שכתבה לי, כמו "אמצע ספטמבר" ו"צעד אחד לפני הנהר".
ביקרתי אותה שבוע לפני מותה, היה חשוב לי מאוד לבקר אותה. ישבתי איתה ועם עופר, בן זוגה המקסים, שעה וחצי. דיברנו בעיקר, וגם שרנו, ונורא התרגשתי. עוד קודם, כשהתברר שהיא חולה, היא ביקשה ממני, באמצעות בן זוגה, שאשיר בהלוויה שלה את "חזקה מהרוח". היא בחרה עוד שני שירים שילוו אותה בדרכה האחרונה. רק בן אדם מיוחד יכול לתכנן תוכניות כאלה. אסתר תמיד הייתה בשבילי בחורה שקטה ועדינה, ומצד שני חזקה מאוד. היה בה משהו מרשים, רוחני, מעבר לצד המקצועי ולכתיבה הנפלאה שלה. הייתי איתה בקשר מלא אהבה במשך השנים. זכיתי לעבוד עם בן אדם מקסים, מוכשר, רווי בחוכמת חיים נדירה. כשאנשים כמוה הולכים לעולמם אני תמיד חושבת כמה עוד שירים יפים אנחנו מפסידים עם לכתם, אבל יש לי עוד טקסטים יפים שלה ואני מאמינה שאשתמש בהם".
