השינוי החד והמהיר ביחס של התקשורת הפרו-שלטונית כלפי נשיא ארה"ב – בערוץ 14 הראו אתמול תמונת AI שבה הוא כורע ברך ומנשק את ידו של מוג'תבא חמינאי – מלמד שראש הממשלה לא מבזבז זמן. בעוד שיריביו הפוליטיים מאמינים שהציבור יידע לבוא חשבון עם בנימין נתניהו על כישלונו (כאילו שהם לא תמכו בכל צעד ושעל), הוא סבור שהאגו הקולקטיבי זהה לאגו שלו: שניהם לא מסוגלים להכיל את הטעות של תמיכה במבצע גרנדיוזי ולא אפוי, ועדיף לגלגל את האשמה לפתחו של הג'ינג'י שהתהפך לפתע (זה הרי לא קרה איתו אף פעם, מי ראה את זה מגיע).
מדונלד בן פרד לדונלד בן אלף. נתניהו
(ללא)
בניגוד לתוכנית של המוסד להפלת המשטר, למהלך הזה יש סיכוי לא מבוטל להצליח ולא רק בקרב בסיס התמיכה הפוליטי, שם לא איבדו אמון אחרי 7 באוקטובר ואין סיבה שזה יקרה עכשיו: גם מחוץ לערוץ 14 הפך דונלד בן פרד לדונלד בן אלף. מאידך, באגפים הביקורתיים יחסית כלפי נתניהו בתקשורת נשמעה דרישה לא לגלות "שמחה לאיד", שכן "ההפסד כולו שלנו". בינתיים נתניהו לא מוכן להודות אפילו בכישלון המסתמן ("מי אמר שטעיתי?", אמר למואב ורדי מחדשות כאן במסיבת העיתונאים שלשום) וממילא נטילת אחריות על מחדלים ותקלות זה לא הפורטה שלו, כך שאין לו בעיה להשתמש במרכיב ה"שמחה לאיד" כדי לטעון שכבודה של האומה כולה מונח על הכף. בן גוריון רץ תחת "הגידו כן לזקן"? נתניהו בדרך ל"הגידו כן למסכן".
מכאן אפשר לצאת בקלילות לקמפיין חדש-ישן, שבו נתניהו הוא כביכול היחיד שמסוגל לעמוד מול נשיא אמריקאי ולספוג ממנו זובור ועוד זובור בשביל כולם. במצב כזה, השאלה מי הגאון המדיני שהניח את כל הביצים בסל של קריזיונר תוך מכירת חיסול של המוניטין הישראלי בעולם, תעניין בעיקר את הפאנליסטים בתוכניות כמו "אולפן שישי" ו"אזור בחירה": הפאניקה מהפוטנציאל של ההסכם עם איראן תהיה הרבה יותר מוחשית ורלוונטית, והאופוזיציה ממילא לא מגיעה למשחק הזה עם אלטרנטיבה עוד מהסכם אובמה ב-2015. כל עוד נתניהו מכתיב את הנרטיב, הוא גם מסוגל לשכנע שרק לו יש את הכוח לטפל בו כמו שצריך.
לכן לא ברור מניין הביטחון שבו אמנון אברמוביץ׳ הכריז אמש ב"שש עם" (חדשות 12), ש״גם גונב דעת צריך להיזהר לא לגנוב דעת בעניינים קיומיים, וגם גניבת דעת צריכה להיות מידתית״. מעניין אם ימשיך לחשוב כך כשהאולפן שבו ישב – כמו רובה המכריע של התקשורת - יריע גם למלחמה הבאה.
בקטנה
כנראה שלתאגיד השידור הציבורי נגמרה מתישהו הסבלנות לבנות לוח שידורים נורמלי סביב המונדיאל, אחרת קצת קשה להסביר רצועה כמו "מונדיאל בשבע": אמש אחד האורחים הודה שהוא בכלל לא מתעניין במשחקים ואחר כך דנו בהשתלות שיער של כדורגלנים, בסיוע אדם שהטייטל הבלתי נשכח שלו הוא "יועץ ומבקר השתלות שיער". ובכן, חבל שלא הביאו יועץ ומבקר תוכן, שיספר להם שהשנה היא לא 2005 ואם אין משהו מעניין ורלוונטי להגיד על האירוע הגדול בעולם, באמת שלא חייבים.
