ההקבלה הארוכה שערך ד״ר אבישי בן חיים שלשום ב״פטריוטים״, בין ראש הממשלה ללאו מסי, היא לכשעצמה אירוע טלוויזיוני מעורר השתאות, אם כי לא מענג כמו שלושער של הכדורגלן האגדי. אומנם, זאת בוודאי לא הפעם הראשונה וגם לא ה-1,200 שבה חסיד של נתניהו מאבד את השליטה על סוגרי התשבוחות, וממילא התופעה לא חדלה אחרי 7 באוקטובר ולכן אין להתפלא שהיא נמשכת במלוא העוצמה.
התבטלות שמוחקת את האישיות. בן חיים
ובכל זאת, יש משהו כמעט מבהיל באדם בוגר וצלול בדעתו שמדבר בצורה כזאת על אדם בוגר אחר. כשבן חיים מתאר את נתניהו הוא כבר לא תומך אדוק אלא מעין שאמאן שנכנס לטרנס. האקסטזה, ההתרגשות, ההצצה החוזרת בהערות שרשם לעצמו כדי חלילה לא לפספס אפילו פסיק במהלך הרטורי, כאילו שהוא זה עתה כתב את מגילת קהלת (שכנראה לא היה חכם כמו נתניהו), משקפות ביטול של תכונות קריטיות לקיום שיש בו טעם (שלא לדבר על עיתונות נורמלית): הטלת ספק, פרופורציות ואפילו מבוכה בסיסית.
מעריצים ומעריצות של כדורגלנים וכוכבי רוק, למשל, מגיעים למצב דומה בהופעות ובמגרשים או לאחר היתקלות באליל. זה חלק מהכיף, כמובן, אבל רובם גם אמורים להבין את הזמניות של הסיטואציה כדי לתפקד בעולם. לעומת זאת, ההתמסרות של בן חיים בשלב זה מקבלת תוקף אקזיסטנציאליסטי: כך לא נראה מישהו שמעריץ למחייתו, אלא כדי להגשים את ייעודו בחיים.
העובדה שכל הלהט הזה מופנה כלפי אישיות שהיא גם בשר ודם, גם פוליטיקאי וגם זה שבמשמרת שלו קרו ועדיין קורים כמה אירועים חמורים, עוקרת לא רק את היכולת לקחת את בן חיים ברצינות (וכל שכן להתפלמס איתו, משימה שהייתה בלתי אפשרית גם לפני הפאזה הנוכחית-משיחית שלו): מי שמוכן להישמע ככה בפומבי, ועוד להיראות מגה-מבסוט מעצמו, מוותר מראש על כוח המיקוח שעדיין שמור לו כאינדיבידואל. זה לא משנה מהם התירוצים האינטלקטואליים והחברתיים שבן חיים מקפיץ מרגל לרגל (״הגמוניה״ וכו׳): הוא בחר להתקיים, לפחות במרחב הציבורי, אך ורק בתור ההוא מהטלוויזיה שאשכרה השווה בעיניים דלוקות את נתניהו למסי.
זה מעניין, משום שדווקא חסידי נתניהו (כמו ינון מגל) נוהגים להטיח במתנגדיו הכי אדוקים (נניח בן כספית), שבלי נתניהו לא תהיה להם סיבה לקום בבוקר. אבל האור המסנוור שקורן מפניו של בן חיים משקף לשני הצדדים, וגם לכל מי שבתווך - איך זה באמת נראה כשמאן דהוא מחליט להתמזג לגמרי עם הישות שאיתה הוא מזדהה טוטאלית. פעם היה על המסך פרשן שאהב לחקור תופעות מיסטיות כאלה. למרבה הצער היום הוא התופעה.
