יש צמד מילים שמרבים לעשות בו שימוש כלפי הציבור המבוגר: "להזדקן בכבוד". משום מה המילים הללו לא עשו רושם מיוחד בעשור האחרון על ממשלות ישראל, לא אלה בראשות נתניהו וגם לא בראשות בנט ולפיד. ציבור הקשישים בישראל שמונה 1.3 מיליון אזרחיות ואזרחים לא ממש מעניין את מי שיושבים סביב שולחן הממשלה ומביאים הביתה כ-50 אלף שקל בחודש.
(Tanya_Terekhina, Shutterstock)
מתברר שגם הנתון הכואב שעל אף קבלת קצבאות אזרח ותיק — 15% מקשישי ישראל מוגדרים כעניים — לא מזיז לממשלה. עובדה: קצבת הבסיס לאזרחים הוותיקים, שמגיעה כיום לסכום המגוחך של 1,795 שקל, עלתה בעשר השנים האחרונות רק ב-264 שקל, מ-1,531 שקל, שהם 17%. פשוט בושה, אפילו רק לחשוב על זה.
והבושה עוד מתגברת כשסוקרים את ההתייקרויות בישראל מ-2016 ועד היום: שכר הדירה עלה ב-35%, החשמל התייקר ב-25%, התייקרות הלחם ודברי המאפה הגיעה ל-50-80%, ומוצרי החלב זינקו ב-40%-60%. אז מישהו מתפלא שקשישים רבים, בהם חולים, עריריים ונטולי פנסיה, לא שורדים את החודש? הממשלה שתקום בסתיו תצטרך לתקן מיד את העוול הזה, בתוכנית שכדאי שתיקרא "והדרת פני זקן".
