בזמן האחרון נולד קמפיין חדש. קמפיין שלא מצליח להסתיר את העובדה שהוא נולד מתוך פחד. זהו קמפיין שמטרתו היא סימון מי שמכונים "הימנים השימושיים" או "האידיוטים השימושיים", והוא מנסה לפנות אל (כנראה) כמה מאות אלפי אנשים שמאופיינים פחות או יותר בתפיסות ניציות יחסית בענייני ביטחון, אך מתוסכלים מאוזלת ידה של הממשלה בנושאים רבים שהזנחתם עלולה להוביל לקריסתה של מדינת ישראל.
מה שהקמפיין מבקש לעשות הוא לצייר את אותם אנשים כרפי שכל, כאנשים שרגש התסכול מהחברה החרדית גבר אצלם על כל שכל ישר, וכאילו בגללו הם שוכחים את מה שבאמת חשוב – להצביע, לא משנה מה, לגוש ה"ימין על מלא".
הם מנהלים את הקמפיין הזה משום שהם מבינים, ובצדק, שבחברה שבה הגושים כל כך קפואים, כוחם של המתלבטים, אותה קבוצה קטנה אך חזקה של אלו שאינם מחנאים, גדל עוד יותר, והתמיכה שלהם משפיעה הרבה יותר.
אבל הם לא מבינים דבר פשוט: הם הופכים את הפוליטיקה על ראשה. במקום להבין שאזרחים אמורים להצביע לנבחרי ציבור משום שהם מנהלים את המדינה בצורה טובה, כזו שגורמת לאזרח להביט על האופן שבו הם ניהלו אותה בקדנציה האחרונה ופשוט לרצות עוד מזה, הם מנסים להשכיח את האמת הזו, ומציעים תפיסה הפוכה שבה האזרח הוא זה שעובד אצל הפוליטיקאים. כך, כדי שהכישלון של הפוליטיקאים בקדנציה האחרונה לא יהפוך לשיטתם לחורבן מוחלט, האזרחים הם אלו שצריכים, ובכן, להצביע שוב לאותם הפוליטיקאים.
ויש משהו חשוב עוד יותר שהם מפספסים. בניסיון שמזכיר את האופן שבו משפיעני רשת מסוג ז' מציעים לנערים צעירים להתחיל עם בחורות ("תעליב אותה ואז תחמיא לה") הם פונים אל אותם מתלבטים ומתחילים מהעלבה: "אידיוטים שימושיים", "ימנים שימושיים", "רוצים לקבל חיבוק מהאליטות", ואז עוברים לחנופה: "למה שתעזבו אותנו? אנחנו צריכים אתכם. אתם הכרחיים עבורנו כדי שלא הכל ייהרס".
וכאן הם מחמיצים דבר פשוט: המתלבטים, בניגוד למה שהקמפיינרים היו רוצים לחשוב, הלא-מחנאים אינם רשעים או מטומטמים. הם בסך הכל אזרחים שסדר העדיפויות שלהם לא רוקד לצלילי הקמפיינים הקואליציוניים או מלחמת הבלימה המוחלטת של מחנה המחאה. לא מדובר ברגש מתפרץ שמאפיל על שיקול הדעת, אלא בשיקול דעת נהדר, שמבין שממשלה ראויה צריכה לפעול: לפרק את האוטונומיות, לעצור תקציבים לאוכלוסיות לא יצרניות, ולפרק את ארגוני הטרור שצמחו לנו בתוך החברה הערבית תחת הגדרה מכובסת של "ארגוני פשיעה". זהו שיקול דעת שמבקש להוביל לאיזון מחודש בין הרשויות מבלי לגרור למלחמת אזרחים, הגבלת כוחה של מערכת המשפט לטובת חיזוק הכנסת ולא הממשלה. כינון חוק וסדר מבלי לעסוק בלי סוף בשאלה - מי התחיל וכמה צבוע מי שדורש סדר, אלא פשוט ליצור אותו.
כל פוליטיקאי שלא יבין שהציבור המתלבט הוא ציבור שמבקש לשמוע מדיניות שעונה על מה שהוא תופס כסכנה קיומית למדינת ישראל, פשוט לא יקבל את קולו. ולא משנה כמה שילובים הוא עוד ינסה לעשות בין סטירות לליטופים.
חברה שבה הגושים כל כך קפואים, כוחם של המתלבטים, אותה קבוצה קטנה אך חזקה של אלו שאינם מחנאים, גדל עוד יותר, והתמיכה שלהם משפיעה הרבה יותר
