הנייר שנחתם בוושינגטון בסוף השבוע אמור לקבוע את המסגרת שתוביל את ישראל ולבנון להסכם שלום. הנה בא השלום. הלוואי, אלא שמבחינתי די להיזכר בהסכם שנחתם אחרי מלחמת לבנון הראשונה בין מדינת הארזים לישראל ולהגיע למסקנה שגם ההסכם הנוכחי לא שווה את מחיר הנייר שעליו חתמו שגריר ישראל והשגרירה מלבנון. משטר האייתוללות הצליח לחבר בין מזכר ההבנות שחתם עם ארה"ב לסיום המלחמה ובין הבטחת המשך נוכחותו על גבולנו. איראן היא כאן, משקיפה על בתיה של מטולה ועל יישובי הצפון באמצעות חיזבאללה שימשיך לצלוף בחיילינו. אין סיכוי שמשהו מהותי ישתנה בגבול הצפון. וישראל כ"ץ ממשיך בסדרת האיומים כלפי איראן, ואני שואל, מי כותב לו את דברי ההבל שלו. לאן הוא נעלם. הלוואי שראשי הצבא היו קמים ואומרים לקובעי המדיניות דברים שקראתי בספר הטאו של לאו-צה: "במקום שחונה צבא יעלה קוץ ודרדר. אחרי ניצחונות מפוארים של צבא תבואנה שנות מצוקה... המצביא הטוב משיג את מטרתו ותו לא. אינו מתפאר, אינו מתייהר, אינו מריע ואינו מתנשא". מה קרה לרמטכ"ל אייל זמיר? מתי הוא יאמר לחבורה של נתניהו: די, די כבר.
רוצים דוגמאות למה שהיה מתחייב מצידו של רא"ל אייל זמיר? נתניהו מקיים את מערכת הבחירות שלו באינסוף הופעות ונאומים לפני חיילי ומפקדי צה"ל. בשבוע האחרון הוא נאם בבית הספר לקצינים, נפגש עם קציני מילואים בגוש עציון. חלאס. צה"ל אינו העסק הפרטי שלו. נדרשות תקנות שיסדירו את ההתנפלות של נתניהו על מוסדות האומה. אסור להפוך אותם למגרש הפרטי הפוליטי של ראש הממשלה שיעשה הכל כדי להישאר בשלטון לעוד שנים ארוכות. ואם תרצו תגובה כנה ומצערת שלי: נתניהו הפך את רשויות השלטון שהיו אמורות להוציא לו כרטיסים אדומים לאוסף נרפה שלא עומד בדרכו. תיקחו עוד דוגמה: מספר הבתים שהמדינה שלנו משלמת עבור אחזקתם לבני הזוג נתניהו. ואני רק עוד שאלה: לכמה מיטות בן אדם זקוק כדי לישון?
"כאשר אומה נמצאת במצב של מבוכה וחוסר סדר לאומנות ודגלים נולדים", כך נכתב בספר הטאו של לאו-צה. כיוון שאיננו ניחנים בכל החוכמה שאפשר להעלות על הדעת, קוראות וקוראים שלי, אני מוצא את עצמי בכל שבוע מחפש תשובות לתעלומת חיינו כאן. גדי איזנקוט עולה לנגד עינינו כמועמד להנהיג את ישראל מול ראש ממשלה שאנחנו מכירים עשרות שנים. איננו יודעים דברים מהותיים על עמדותיו של איזנקוט בסוגיות שאמורות ללוות אותו אם ייכנס ללשכת ראש הממשלה. דבר אחד שמאיר את דרכו קשור לאופיו, לצניעותו, להגינותו. והזר הזה מריח טוב לעומת כל מה שנחשפנו אליו בכל הנוגע לבנימין נתניהו. כמו שאומרים - השם ישמור.
נתניהו אומר שעבר עשר שנים איומות בכל מה שנוגע לחקירות ולמשפטו. קשה שלא להסכים איתו. משפט שנמשך עשר שנים מחייב את מערכות השלטון והמשפט לבדוק היטב את עצמן. נניח לנתניהו, תחשבו מה עובר על אזרח שנדרש לקבל סעד ממערכת המשפט. אבל, לגבי נתניהו, אזכיר דברים שאמר פעם עוזר של שר שיצא זכאי במשפט ארוך. השר, במבט נוקב, אמר לעוזר: "אני אף פעם לא קיבלתי תעודה כזאת של זכאי". הבנתם?
שלמה אפרתי גויס למילואים אחרי הפוגרום של שמחת תורה ונדרש לקחת 700 טביעות אצבע מגופות החללים. מאז הוא כותב שירים. הנה השיר על הניצחון המוחלט: "אני תמיד כפסע מהנצחון המוחלט, פסע קל, כל כך קל שפעמים כבר לא ברור אם פסענו אותו או שהוא פסה מאתנו, חמק עבר, נפשי יצא בדברו אל נא תפסח עלי, זה הדם שלי על המשקוף". פוגרום שמחת תורה, אל תטעו, לא תקומה חווינו אלא פוגרום.
משטר האייתוללות הבטיח את המשך נוכחותו על גבולנו. איראן היא כאן, משקיפה על יישובי הצפון באמצעות חיזבאללה