במשך עשרות שנים, סוגיית שואת העם הארמני הייתה טאבו במסדרונות משרד החוץ בירושלים. ממשלות מימין ומשמאל, שרים ודיפלומטים, ידעו היטב את העובדות ההיסטוריות, אך העדיפו לבלוע את הרוק המוסרי ולשתוק. הנוסחה הייתה פשוטה, כמעט צינית: הזיכרון ההיסטורי נסוג מפני האינטרס האסטרטגי, והרצון שלא לקומם את ענקית נאט"ו המוסלמית באנקרה, גבר על הכל. אתמול, בהחלטת ממשלה היסטורית שהתקבלה פה אחד, המשוואה הזו קרסה באופן סופי. ישראל הרשמית מכירה ברצח העם הארמני.
מדובר אמנם בתיקון עוול היסטורי של מדינת העם היהודי, אך מי שמביט על לוח השחמט המזרח-תיכוני מבין מיד: זו אינה רק החלטה מצפונית. זהו מהלך אסטרטגי מחושב, המגדיר מחדש את כללי המשחק מול הנשיא הטורקי, רג'פ טאיפ ארדואן. הטאבו שנשבר: למה דווקא עכשיו?
המומחה לטורקיה, ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק, אמר כי ישראל לא נמנעה מהכרה משום שהטילה ספק בעובדות ההיסטוריות, אלא בגלל שיקולים אסטרטגיים ושותפות עם אנקרה. "כאשר טורקיה בחרה להקריב את יחסיה עם ישראל לטובת התקרבות לחמאס והשאיפה להנהיג את העולם המוסלמי, היא למעשה הסירה את כל המעצורים שהיו קיימים אצל מקבלי ההחלטות בישראל. היא הביאה את זה על עצמה", הוסיף.
כפי שמסבירים מומחים לזירה הטורקית, ארדואן הסיר במו ידיו את המעצורים של מקבלי ההחלטות בירושלים. כשהוא בחר להקריב את יחסיו עם ישראל לטובת חיבוק חם לחמאס ושאיפה להנהיג את העולם המוסלמי, הוא איבד את זכות הווטו הלא-כתובה שהייתה לו על המצפון הישראלי. בקרב מקבלי ההחלטות בישראל הצטברה תחושה שהגיעה העת להפוך את הדיבור הלא-רשמי למדיניות רשמית. ישנם קולות במערכת המדינית שמזהירים כי המהלך עלול להצטייר כאקט פוליטי מבוהל שישחק לידי טורקיה.
נשיא טורקיה ארדואן
(Khalil Hamra, AP Photo/Khalil Hamra)
במקביל נוצרה גם דינמיקה אזורית רחבה יותר: בארצות הברית ניכרת בשנים האחרונות התקרבות לארמניה והתרחקות מסוימת מהתלות בטורקיה וברוסיה. ביקורו של סגן הנשיא ג'יי-די-ואנס באנדרטה לזכר קורבנות רצח העם הארמני, גם אם הפוסט שפרסם בנושא הוסר בהמשך, סימן את הרגישות הגוברת בוושינגטון לסוגיה הארמנית. כך שהמהלך הישראלי אינו מתרחש בוואקום, אלא משתלב בתנועה אזורית ובינלאומית רחבה יותר.
עד כה 32 מדינות הכירו ברצח העם הארמני ובהן: ארה״ב (במספר החלטות של בית הנבחרים והסנאט מ-1920 עד 2019 וגם בהצהרת הנשיא ביידן ב-2021), איטליה, ארגנטינה, ברזיל, גרמניה, צרפת, פולין, צ׳כיה, קנדה, רוסיה, יוון, קפריסין, הוותיקן, וגם: לבנון וסוריה. רובן עשו זאת בהחלטות של בתי המחוקקים. מיעוטן - בחקיקה (ארגנטינה, אורוגוואי, צרפת). רצח העם הארמני החל ב-24 באפריל 1915 עם מעצרם, גירושם וחיסולם של מאות אנשי רוח, מנהיגים ומשכילים ארמנים. כ-1.5 מיליון בני אדם מצאו את מותם.
כיצד תגיב טורקיה? תרחישי הייחוס במשרד החוץ מדברים על זעם רטורי מתוזמן היטב: גינויים חריפים וטענות כי מדובר ב"מהלך פוליטי ציני", האשמות לפיהן ישראל משתמשת בארמנים כדי להסיט את המבט מהמלחמה בעזה, החרפת קמפיין הדה-לגיטימציה הבינלאומי נגד ישראל. עם זאת, ספק אם נראה נתק מוחלט ביחסים. לארדואן יש עדיין אינטרסים מובהקים לשמור על דריסת רגל והשפעה במזרח ירושלים, בהר הבית, ובצירי הסיוע ההומניטרי לעזה. אלו נכסים שהוא לא ימהר להשליך לפח רק בשביל מחאה סמלית.
