ברוקלין // יעל בארי } לוקוס } 161 עמ'
יערה וגיא, זוג סטודנטים, נוסעים לניו-יורק במסגרת מלגת דוקטורט נדיבה שמקבלת יערה. הם מתמקמים עם שני הכלבים שלהם בדירה בברוקלין. לאחר זמן קצר גיא חוזר לישראל לחודשים אחדים לצורכי עבודה, אך השהות שלו שם מתארכת עוד ועוד. יערה נשארת לבדה עם הכלבים. הספר, שמסופר בגוף שלישי, מתלווה לתודעתה של יערה, מלווה את מחשבותיה על עזיבתו של גיא ועל יחסיהם בכלל, ומשובצים בו חלקים מסיפורה המשפחתי. עם זאת, אף שזה סיפור של דמות, ושל תודעה של דמות, אין זה סיפור של חקירה פסיכולוגית. מצד שני, אף שאין בספר עלילה במובן המקובל, ההתרחשויות המעטות בו אינטנסיביות.
שכונת ברוקלין, ניו־יורק
זה תיאור על קצה המזלג של הנובלה של יעל בארי, 'ברוקלין'. רק לעיתים רחוקות נתקלים בספר ביכורים בשל כזה, שהתואר "ביכורים" כמעט זר לו. לכאורה זה עוד סיפור של נטישה, אישה נעזבת על ידי בן זוגה ונשארת לבד בעיר זרה. זה ספר חסר מנוח, ספר שמתאר אובססיה לבן הזוג שעזיבתו ה"זמנית" מתבררת יותר ויותר כנטישה: רק עוד סמסטר של הוראה באוניברסיטה בישראל, רק עוד שלושה חודשים ועוד שלושה חודשים, מבטיח גיא, והוא יחזור. עם זאת, הנושא המרכזי של הנובלה איננו התרפקות על סיפור אהבה יפה – מלכתחילה הקשר בין גיא ליערה אינו מתואר כסיפור של אהבה גדולה; הנושא המרכזי הוא הנטישה עצמה, העלבון והאכזבה והכאב העמוק של הנטישה, והבדידות והזרות בעיר הגדולה בלב החורף המתארך והמקפיא. "היא לא ידעה כבר אם שיוועה לנוכחות שלו בשביל לשקוע אליו בחיבוק, להיצמד אל גופו על הספה, לנשום לאפה את תלתלי בית החזה שלו, ללפף את רגליה סביבו; או בשביל שפשוט יוציא את הכלבים לטיול אחד, למען השם".
לכלבים יש תפקיד מרכזי בנובלה. במובן מסוים הם מובילים את הסיפור. הם מגלמים את התקשורת היחידה כמעט שנותרה בין יערה לגיא אחרי הנטישה, תחילה בשיחות טרנסאטלנטיות קצרות, קרירות ו"ייעודיות" סביב הכלבים — ואחר כך רק במחשבות של יערה. הכלבים מסמנים את בדידותה, את ה"אין גיא" שלה, אך במידה רבה הם גם שומרים אותה בחיים: הם מחייבים אותה לצאת לטיול ברחוב גם כשהייתה רוצה להתחבא מתחת לשמיכה. בהשאלה קצת פרועה אפשר לראות בהם מעין אובייקט-מעבר שמתווך בין תלות לנפרדות, רק לא בין אם לתינוק, אלא בין אישה נעזבת לגבר עוזב. כשיערה נשארת לבדה עם הכלבים, היא נאלצת להתגבר על החרדה שבטיול עימם בערב ברחובות העיר. גיא היה אחראי לזה, היא לא יכלה להתמודד עם החרדה שבפגישה לילית עם גברים מסוממים ותוקפניים, והאחריות שלה הייתה על טיולי הבוקר. עכשיו ההגנה הזאת, או מה שהיא תפסה כהגנה, ניטלה ממנה. באחת הפעמים הראשונות שהיא יוצאת עם הכלבים לטיול אחרי הנטישה, הרצועות שלהם מסתבכות בידיה ובין רגליה והיא משתטחת על הכביש. "היא קמה רק בקושי... והיא משכה את רצועות הכלבים בחוזקה, מחישה את צעדיה, לא מביטה בהם, רק עוד כמה מטרים עד הכניסה לבניין, הם התגלגלו לשם, היא שנאה אותם, היא לא תבכה".
כתיבתה של בארי יפה ואינטנסיבית. היא משתמשת במיומנות ובשכלול בזרם התודעה, ועושה בו שימוש חכם כשהיא מכניסה לתוכו לפעמים – בסוגריים - זרם תודעה נוסף, כדי לתאר פנטזיות אלימות וקיצוניות של יערה, כמו פגיעה עצמית והשלכת הכלבים אל מותם מעבר לחלון. זוהי גם כתיבה שטורחת בקפידה על הקומפוזיציה של הסיפור: להשתטחוּת על הכביש שבראשית הנובלה עונָה כהֵד נפילה במדרגות בסופהּ, כשיערה נמצאת בדרכה לשדה התעופה, במטרה לעלות על טיסה לישראל ולערוך ביקור פתע אצל גיא ואצל משפחתה. הטיסה עצמה נדחית שוב ושוב ולבסוף מתבטלת. אבל המסע התזזיתי והכאוב שלה בדרך לשדה התעופה, מאתר לאתר, ממלון אחד למשנהו, מדחייה לדחייה ולעוד דחייה, עד הביטול, מביאה את יערה למקום חדש, כך נראה. זהו מקום של שליטה חדשה בחייה ושל חזרת תחושת העצמי, ומקום של השלמה עם הפרידה ויצירת אינטימיות ביתית, איך לא, עם הכלבים: "היא יכלה להריח את הבל הפה שלה. להריח את שערות הכלבים והאבק בשערה... ידיה דחפו אותה מעלה, רגליה מתכופפות ואז נמתחות. הגוף יודע לקום. היא אוחזת את הרצועות בידיה, בואו כלבים, היא אמרה להם. בואו". •
