תייר מן המערב, שבא לביקור בקוריאה-הצפונית, נלקח לבקר באחד המוזיאונים הרבים בפיונגיאנג, המהללים את חייו ופועלו של קים איל-סונג, "המנהיג הדגול", "שמש העמים" ו"אבי האומה" הקוריאנית. המדריכה החיננית והנלהבת הציגה לפני האורח את המוצגים, ובעיניים בורקות סיפרה: "זה השולחן שעליו חתם המנהיג על הצו הנשיאותי"; "זה העט הנובע ששימש אותו"; ואלה הם עשרת העקרונות של אידאולוגיית הג'וצ'ה, המנחים את החיים במדינה, שעיקרם עצמאות מלאה ואמונה בכוחנו, בהנהגת המנהיג העליון, להגיע אל החיים הראויים. כשסיימה את הסיור, התבונן בה האורח פעור פה ושאל: "תגידי, את באמת מאמינה בכל מה שסיפרת לי בשעתיים האחרונות?" זו בדיוק התמיהה המטרידה את הקורא המצליח להתגבר על שפע עמודיו של ספרו של ג'ונתן צ'נג על קים איל-סונג, המשיח הקוריאני. כמו מי שרואה ג'ירף בפעם הראשונה בחייו, הוא שואל את עצמו: הייתכן שגם בשנת 2026, 78 שנים לאחר הקמתה, עדיין קיימת בעולם מדינה כזו?
המאה ה-20, למרבה הצער, ידעה זנים שונים של משטרים טוטליטריים, רצחניים ואכזריים, מימין ומשמאל, אך קוריאה-הצפונית בולטת גם ברשימת האימים הזו. שנת 1989 מסמנת, כמובן, את קיצו של עידן הדיקטטורות הקומוניסטיות, אולם בקוריאה-הצפונית נסללה ראשיתו של המשטר שהפך את ההערצה למנהיג לדת של ממש, על כל חוקיה וצוויה. בקוריאה-הצפונית יש עשרה כללי יסוד, מעין דיברות; יש חגים הפרוסים על פני השנה כולה; ויש ייחוס של כוחות שמימיים למנהיג העליון. לדת הרשמית הזו ניתן, כראוי, השם "קימאילסונגיזם". גם היום, כאשר הדור השלישי לשושלת – קים ג'ונג און – שולט במדינה, אין כמעט סימנים לכך שמשהו עומד להשתנות.
מבקרים מתשחווים לפסליהם של קים איל סונג ואת קים ג'ונג איל באנדרטת מאנסודה בפיונגיאנג
חוקרים המנסים להתחקות אחר שורשיה של דרכה הייחודית של פיונגיאנג מתקשים מאוד. גבולות המדינה חתומים, וכל שביב מידע היוצא ממנה הוא דברו של השלטון. בהיעדר מידע אמין של ממש אין מנוס מהעלאת השערות באשר לנסיבות שעיצבו את התופעה. יש התולים את הדבר בעבר הקולוניאלי הממושך. יפן כבשה את קוריאה בשנת 1910 וביטלה את עצמאותה. משטר הכיבוש היפני היה קשה ואכזרי במיוחד. הוא רדף וחיסל כל סממן של ייחוד ולאומיות. הקוריאנים נחשבו בעיני היפנים לתתי-אדם שאינם ראויים ליחס אנושי. בקוריאה מזכירים עד היום את עשרות אלפי הנשים שהיפנים הפכו ל"נשות ניחומים" – שפחות מין עבור חייליהם. איש אינו מערער על אכזריותו של המשטר הקולוניאלי היפני, אך רבים ממהרים לציין שגם אזורים אחרים באסיה חוו משטרים קולוניאליים קשים, ובכל זאת לא הלכו בדרכו של קים איל-סונג לאחר שזכו בעצמאות.
בהקשר זה מזכירים גם את מלחמת קוריאה בראשית שנות ה-50, שחילקה את חצי האי לצפון ולדרום. הסבל, ההרס והחשש לעצמאותה של המדינה הצפונית חייבו, לכאורה, משטר קפדני שלא התיר כל סטייה מן הדרך שהתווה המנהיג העליון. אלא שההערצה לקים איל-סונג החלה עוד לפני שקוריאה נעשתה עצמאית, ואף לפני המלחמה. ובכל זאת היא חרגה בממדיה מכל פולחן אישיות אחר בגוש המזרחי. צ'אושסקו הוצא להורג, וגם בסין של שי ג'ינפינג משתדלים שלא להרבות בהעלאת זכרו של מאו דזה-דונג. בפיונגיאנג, לעומת זאת, קים איל-סונג הוא אלוהים, יורשו של ישוע המשיח.
לג'ונתן צ'נג, ששימש שנים רבות ראש לשכת קוריאה של The Wall Street Journal, יש הסבר מקורי ומרתק לתופעה הייחודית הזו. לדבריו, הקימאילסונגיזם נתפס כדת לכל דבר משום שהוא ינק מרכיבים מרכזיים מן הדת שעיצבה את הלאומיות הקוריאנית המודרנית – לא דת מזרחית כלשהי, אלא דווקא הנצרות הפרסביטריאנית. חלקים גדולים מן הספר מתארים את פעולתם של המיסיונרים הנוצרים, שפעלו בחצי האי במרץ רב משלהי המאה ה-19 והותירו בו את חותמם.
המיסיונרים הביאו אל הכנסיות אלפי קוריאנים ושינו בהדרגה את תרבותה של המדינה. רבים מן המתנצרים החדשים הפכו עד מהרה לשליחי האמונה, עברו מכפר לכפר וצירפו אלפי מאמינים חדשים. משפחתו של מי שעתיד היה להיות נביא קוריאה החדשה התנצרה, והמנהיג הדגול נולד למשפחה נוצרית. המיסיונרים בנו כנסיות ברחבי חצי האי, ועיקר מלאכתם היה הקניית אוריינות למאמינים החדשים. אחרי הכל, הפגנת האמונה התבססה על קריאה ושינון של כתבי הקודש. התנ"ך והברית החדשה תורגמו לקוריאנית והופצו באלפי עותקים. הדת החדשה שירתה גם את ניצניה של הלאומיות הקוריאנית המדוכאת. פיונגיאנג הפכה ל"ירושלים של המזרח", הקוריאנים היו ל"עם הנבחר", ואלפי הגולים שברחו למנצ'וריה השכנה הוצגו כמעין בני ישראל היושבים על נהרות בבל ומייחלים לשובם לציון.
בתי הספר שהקימו המיסיונרים הניחו את יסודות ההשכלה והתרבות. קים איל-סונג, כמו רבים מחבריו למפלגה, היה בוגר בתי הספר של המיסיון, ואביו היה מורה נערץ באחד מהם. גם כיום מבלה כל קוריאני חלק ניכר מזמנו בקריאה ובשינון של כתבי הנשיא. צ'נג סבור שהוא יודע מה מקור התופעה: כתבי אבות הכנסייה הומרו בכתבי לנין וסטלין, מרקס ואנגלס, והמעבר מהם אל עשרות הכרכים המפוארים של כתבי "אבי האומה" היה טבעי כמעט.
הקורא את ספרו של צ'נג מתקשה להאמין לרשימת הביטויים של פולחן המשפחה הקדושה והשפעתם על אורח החיים במדינה המסוגרת. קים איל-סונג ויורשיו ניחנו, כביכול, בכוחות-על. מבט במנהיג מסוגל לחולל ניסים. חולים נרפאים ממחלות חשוכות מרפא. כוחותיהם אינם מתמצים בעולם האנושי; הם יכולים להשפיע גם על מזג האוויר. כאשר מכנים את קים איל-סונג "שמש העמים", אין זו מטפורה. מבחינת מאמיניו, זו אמת לאמיתה.
צ'נג מייחס חשיבות מכרעת לפירות הפעילות המיסיונרית בעיצוב דרכם של בני משפחת קים ושל המדינה הייחודית שהם מנהיגים זה קרוב ל-80 שנה. וכך הוא כותב על מורשתו של אבי השושלת: "יש עדויות למכביר לכך שאמונות שספג בשנות ילדותו ובחרותו, בהשפעת הנצרות, שולבו בהשקפת עולמו החדשה. כך, למשל, עיצב עבר זה את אמונתו החוזרת ונשנית כי עוצמת אמונתו של האדם היא המעצבת את ערכו כמהפכן".
'המשיח הקוריאני' הוא ספר מרתק ומקורי. הוא מספר סיפור שקשה לפרשו ולהבינו באמצעות הכלים הרגילים המשמשים אותנו להבנת משטרים טוטליטריים. מרשימים במיוחד גם עשרות ציורי הצבע המלווים את הספר ומתארים היבטים שונים בחייהם של בני משפחת קים ושל המדינה שהם מנהיגים. הם אינם רק מוסיפים יופי לספר, אלא גם מחזקים את טיעוניו ואת פרשנותו של ג'ונתן צ'נג. •
Jonathan Cheng // Korean Messiah } Knopf } 751 pp
