סודות העבר נחשפים בקליק: ארכיונים שנפתחו לאחרונה מאפשרים לאזרחים גרמנים לבדוק אם הסבא והסבתא, הדוד או הדודה הנחמדים שלהם היו שותפים מלאים או חלקיים במכונת הרצח הנאצית.
חודשים ספורים לאחר פתיחת הארכיון בארצות הברית, שאיפשר לבלוש אחרי העבר המשפחתי ולראות האם לבני משפחתם היה כרטיס חבר במפלגה הנאצית (ובעזרת פורטלים שפתחו עיתונים גרמנים מובילים כמו "דר שפיגל" ו"די צייט") - יותר ממיליון גרמנים ניצלו את ההזדמנות לעשות זאת. הם החליטו לשבור את קשר השתיקה ואת הטאבו המשפחתי ונכנסו בדעה צלולה למנהרה שיכולה לשנות את הפסיכולוגיה של חייהם.
חיילים נאצים בבסיס צבאי בנירנברג ב־1937
(AP)
כאב לצד הקלה
"תמיד היו לי חשדות לגבי העבר של המשפחה שלי, ובכל פעם ששיחה על מלחמת העולם השניה היתה עולה בכינוסים משפחתיים פתאום היה כעס גדול", כתבה מגיבה בשם הילדה ל"די צייט", "אבל עכשיו נחשפו הסודות. לגלות את האמת על סבא וסבתא שלי היה כאב גדול, אבל לצידו היתה גם הקלה גדולה".
"במשפחה שלנו תמיד היה סיפור שאנחנו לא היינו נאצים, ובסביבה שגדלתי בה לכולם היה סיפור דומה", כתב גבר גרמני בשם קאי, "כשאתה גדל אתה מבין שלא מתקבל על הדעת שאף אחד בגרמניה לא היה נאצי. אז המכשיר החדש הזה, שבו אתה למד שסבא שלך והאחים שלו היו כולם שותפים לזוועות הכי גדולות בהיסטוריה של העולם, יכול אמנם באותו זמן להכניס הרבה בלבול לחיים שלך, אבל גם הרבה סדר".
העם הגרמני תמיד אהב לטפוח לעצמו על השכם לגבי תרבות הזכרון שלו. יש הרבה אתרי זכרון, מוזיאונים וטקסים שמזכירים לגרמנים את עברם, אבל מדובר תמיד בזכרון קולקטיבי (שמתאדה כעת עם עלייתה בסקרים של "אלטרנטיבה לגרמניה", מפלגה שחלק מחבריה מנסים לשנות את תרבות הזכרון הזו). הפורטלים החדשים מאפשרים לגרמנים מכל הגילאים להיתקל באופן האישי בעבר המטריד של משפחתם, להבין שהמפלצות שמעשיהם מתועדים בסרטים ועל קירות המוזיאונים היו הסבא והסבתא שנידנדו אותם על הרגליים וקנו להם גלידה בקיץ. פעם זו היתה אפשרות תיאורטית שמעטים מאוד ניסו לבדוק (גם בגלל חוסר שיתוף פעולה של האבות והסבתות). היום, אי אפשר להתחמק מהעובדה שכל אחד יכול לדעת בלחיצת כפתור.
"אני יכולה רק להצטער שהערוץ הזה נפתח עבורנו רק עכשיו", כתבה אזרחית גרמניה ל"די צייט", "הלוואי שזה היה זמין עבורנו לפני עשרים או שלושים שנה כשהיה עוד אפשר להתעמת. היום כולם מתים".
האמת הפכה זמינה
בסקר שנערך ע"י "די צייט" לפני שנה אמרו שלושה אחוזים מהנשאלים שהם מאמינים שבני משפחתם תמכו באופן אקטיבי בנאצים, 21 אחוז טענו כי בני משפחתם רק הלכו אחרי הזרם, ואילו 26 אחוז טענו שבני משפחתם היוו אופוזיציה לנאצים. הפורטלים החדשים מערערים כמובן על המציאות הדמיונית הזו. האמת, למי שרק מעז, זמינה. לזכותם של הגרמנים ייאמר שהם ניצלו את ההזדמנות הזו ונכנסו לתוך מערת הכאב הזו במספרים עצומים. הפורטלים החדשים, אם כן, מהווים גשר עצום מימדים שמגשר על הפער בין הזיכרון הרשמי, כפי שנרשם בתולדות המשפחה, לבין מה שקרה באמת.
גם לארכיון הגרמני היו תעתיקים של חברי התנועה הנאצית, אבל בגלל חוקי הפרטיות הנוקשים, לאזרחים לא היתה גישה אליהם. האמריקאים שהצליחו ללכוד את התיקיות בסוף המלחמה, הכינו אותם למשפטי נירנברג, העבירו אותם לאחר מכן לארצות הברית ולאחרונה הפכו אותם לנגישים עבור הקהל הרחב.
כעת, גרמנים רבים מרגיש שזוהי חובתם האישית וההיסטורית לגלות את האמת על משפחתם. "תמיד דיברו אצלנו על הקורבנות של הצד היהודי במשפחה שלנו", כתבה אזרחית בשם הכינוי "ז'קלין10", ופתאום, דרך החיפוש הזה הבנו שהיה עוד צד אחר למשפחה, זה שעזר לרצוח שישה מיליון יהודים".
