פילוסופיה ניהולית חשובה טוענת שמיקסום היכולת של העובדים נובע מהתאמת המשימות לכישורים. זה מה שקרלו אנצ'לוטי עשה אתמול כדי להעלות את ברזיל לשמינית גמר המונדיאל, ולמנוע מצב בו לראשונה בהיסטוריה, הנבחרת היחידה שהופיעה בכל טורנירי גביע העולם לא תהיה בין 16 הטובות ביותר.
קאסמירו היה, בפער עצום וכמעט בלתי נתפס, השחקן הגרוע ביותר של ברזיל עד כה בטורניר. אפילו לא סתם "הכי פחות טוב מכולם", אלא מישהו שגרם נזק אמיתי באיטיות ובאיבודי הכדור במרכז המגרש. הוא היה כזה גם אתמול מול יפן, לפני ואחרי השער שכבש – אבל אנצ'לוטי ידע דבר אחד: לקשר האחורי הייתה עונה פורייה מאוד במנצ'סטר יונייטד בגלל יכולת הסיום להצטרף מאחור לנגיחה לשער, בדרך כלל מהגבהות של ברונו פרננדש (שהקיץ מרים במדי פורטוגל).
במחצית השנייה, כשהיא בפיגור 1:0, ברזיל הפסיקה לנסות להיות ברזיל, ועברה להגבהות לרחבה כדי לנצל את יתרון הגובה והפיזיות על ההגנה היפנית. וקאסמירו היה במקום לקבל את הכדור של גבריאל ולנגוח את השוויון (56).
גבריאל מרטינלי לא היה רלוונטי בשלב הבתים, והכניסות שלו מהספסל לא הובילו ליותר מדי תרומה. אבל אנצ'לוטי לא ויתר. לאורך כל העונה, וגם לפני כן, מרטינלי התבסס כסופר-מחליף של ארסנל שמשנה ומכריע משחקים. אז הוא שוב נכנס כמחליף, ובדקה ה-95 השלים מהפך אחרי מסירה של מלך הבישולים של הטורניר, ברונו גימראייש, שיש לו כבר ארבעה כאלה. לא נראה שבשלבים הבאים ברזיל תתפוס פראיירית כמו יפן, יריבה שמעולם לא ניצחה במשחק נוקאאוט במונדיאל, אבל בינתיים היא יכולה להיות מאושרת. עד שיגיע הרגע לעלות למגרש מול נורווגיה או חוף השנהב (ראשון, 23.00).
סופר מחליף
אם כבר מחמיאים לאנצ'לוטי, צריך גם לאזן. המחצית הראשונה הייתה ברזיל הקבועה מאז הזכייה האחרונה ב-2002. מבוהלת מעצמה ומהביקורות האפשריות, לא מוצאת פתרונות להגנות צפופות, תקועה עם מרכז התקפה לא יעיל. יפן ידעה שכדי לבוא מוכנה לברזיל, יותר חשוב לדעת למנוע ממנה מה שהיא אוהבת מאשר למצוא משהו שיפריע לה – וכך ויניסיוס וריאן נסגרו חזק באגפים וההתקפה לא זזה, ובינתיים חטיפת כדור אחת של קאישו סאנו במרכז המגרש הפכה לשער שלו (29) שהלחיץ עוד יותר את ברזיל. היא הייתה צריכה לשנות את התפיסה שלה כדי לנצח. אפילו לא להשתמש בניימאר שקיבל עוד זמן התאוששות לקראת השמינית, אלא להסתמך על דיוק וגובה.
זה לא היה משחק בשביל כדורגל ברזילאי קלאסי, והאמת היא – ובגלל זה אנצ'לוטי (חמישה גביעי אלופות ומלך שלבי הנוקאאוט) הגיע מלכתחילה לנבחרת הזו – שייתכן שהסגנון הזה כבר לא יכול להביא זכייה בגביעי עולם. הכדורגל השתנה מאוד בשנות האלפיים
הגדלת המונדיאל שלחה לטורניר תשע נבחרות מאסיה, שמונה שעלו ישירות ועיראק שעברה את הפלייאוף הביניבשתי. רק אחת נשארה במונדיאל, אם מחפשים את החוליות החלשות שבניפוח גביע העולם. אפריקה, למשל, הביאה עשר נציגות, ורק אחת הודחה בשלב הבתים.
הכדורגל האסייתי לא הולך לשום מקום. איראן, עיראק, סעודיה, אוזבקיסטן, קטאר, ירדן – כולן בנויות כמעט במאה אחוז על שחקנים מהליגות המקומיות, שאין להן שום חשיבות בהקשר העולמי. שלוש הנציגות שנראות החזקות ביותר, יפן, דרום-קוריאה ואוסטרליה, הן אלו שהבינו זאת, ושמות דגש על הוצאת שחקנים לאירופה בגיל צעיר. זה מה שההתאחדות הישראלית והמאמן רן בן-שמעון צריכים ללמוד, במקום להמשיך לבנות הרכבים מקבוצות הצמרת שלנו.
אבל יש דברים שאי-אפשר ללמד באירופה – תיקון הנאיביות ונתונים פיזיים. הקוריאנים באו לא מוכנים למשחק ההדחה מול דרום-אפריקה, ויפן נכשלת בנוקאאוט פעם אחר פעם בגלל שאין בשחקנים רוע ומנטליות של לגמור את העבודה. הפעם היא סבלה משתי הבעיות יחד. אולי אוסטרליה, חיזוק חיצוני ליבשת וכזו שיודעת לשחק מכוער, תציל את המצב מול מצרים.
ברזיל עברה. מצב החירום הלאומי חלף. אבל ברגע שהאופוריה תחלוף, היא שוב תצטרך לשבור את הראש כדי להמשיך להתקדם.









