בית משפט השלום בנתניה קיבל תביעה של עורכת דין שרכבה נשרט בחנייה על ידי משאית, שנהגה המשיך בלי להשאיר פרטים, וקבע כי פתק אנונימי ולא חתום שהושאר על השמשה יכול לשמש כראייה.
השופטת זהר דיבון סגל חייבה את נהג המשאית הפוגעת ואת חברת הביטוח שלו לשלם לתובעת כ-73 אלף שקל, בנוסף לשכר טרחה והוצאות של כ-12.4 אלף שקל.
האירוע התרחש במרץ 2025. התובעת חזרה לרכבה ומצאה אותו שרוט לכל אורכו, כשעל השמשה פתק אנונימי שתיאר כיצד משאית מאתר בנייה סמוך פגעה ברכב ועזבה את המקום. בעזרת המידע ואתר הבנייה אותר הנהג, והוגשה תביעה באמצעות עו"ד אורי בכר. מנגד, נהג המשאית והמבטחת הכחישו כל מגע בין הרכבים וטענו כי לא ניתן להסתמך על פתק אנונימי.
השופטת דחתה את גרסת הנהג וקבעה כי הפתק קביל: "עסקינן בפתק שיותר מסביר להניח שהוא נכתב סמוך לתאונה; הפתק מתאר אירוע מסעיר; כותב הפתק היה עד לתאונה שגרמה לנזק, בלא שנהג המשאית עצר והשאיר פרטים. נתונים אלו מפחיתים את החשש שכותב הפתק אינו מהימן".
הנתבע טען כי המשאית שהתה במוסך בזמן התאונה ואף הציג חשבונית, אך השופטת קבעה כי משקל הראייה אפסי והוגשה מאוחר, וקבעה כי אם הטענה היתה אמיתית היא הייתה נשמעת באופן ספונטני מיד.
התובעת חזרה לרכבה ומצאה אותו שרוט, כשעל השמשה פתק אנונימי שתיאר כיצד משאית מאתר בנייה סמוך פגעה בו ועזבה את המקום. בעזרת המידע ואתר הבנייה, אותרה המשאית
