אפילו הרגע המאושר היחיד של הולנד במשחק מול מרוקו היה שובר לב: שער היתרון של קודי גאקפו, שמיד תפס את הראש והתחיל לבכות. כל הכאב על הלידה השקטה של בנו בשבוע שעבר נשפך אל הדשא, והחברים היו קרועים בין לשמוח על השער ובין לנחם ולחבק אותו.
ואז הגיע השוויון המרוקאי בתוספת הזמן, ואז הארכה מביכה בה רונלד קומאן השאיר את כל שחקניו בחלק ההגנתי, ואז דו-קרב פנדלים שכלל שלוש החמצות כתומות מביכות - ג'סטין קלייברט שהביט בעיני השוער יאסין בונו כדי להטעות אותו ובעט בלי להסתכל לקורה, קווינטן טימבר ששלח את הכדור מחוץ למסגרת וקריסנסיו סאמרוויל, שדווקא היה ההולנדי הטוב במשחק, שבונו הדף בעמידה את הבעיטה שלו.
חכימי מנחם את גאקפו
(Carl Recine, Getty Images)
הולנד הגיעה מראש עם סגל בינוני למדי, אבל משהו ביכולת ההתקפית בשלב הבתים עורר ציפיות והתלהבות. הכל כבה בהופעה גרועה מאוד ב-32 האחרונות, כשקומאן פתח במערך של שלושה בלמים שלא התאים לנבחרת ונתן שליטה מלאה במגרש למרוקו. הוא ספג ביקורות קשות בתקשורת ההולנדית, גם על כך שווירג'יל ואן דייק לא היה בין הבועטים בדו-קרב (ככל הנראה בגלל מתיחה בשריר).
עכשיו הנבחרת תצא לדרך חדשה. החוזה של קומאן יסתיים בקרוב ולא יחודש ככל הנראה, לאור הצורה שבה הולנד הודחה, ושחקן העבר רונלד דה בור העריך שהקפטן ואן דייק (34) יפרוש מהנבחרת. עוד ותיקים כמו ואוט וחהורסט וממפיס דפאי עשויים לסיים גם הם את הדרך הבינלאומית, והכל ייבנה מחדש סביב בני ה-24-23 - סאמרוויל שהפתיע לטובה לאורך הטורניר, השוער בארט ורברוחן, ראיין חראבנברך ובראיין ברובי. גם במציאות כזו, פרנקי דה יונג, שכמעט ולא הורגש במונדיאל, יהיה חייב להנהיג.
הציפיות של ההולנדים לא היו גבוהות כמו של הגרמנים. אבל התסכול זהה.
