אפשר לכתוב דוקטורט בסוציולוגיה על אבולוציית הליהוק של "מחוברים" והמשמעות שלה בנוגע לשינויים בחברה ובתרבות. בתחילת הדרך, לפני כמעט 20 שנה, הפורמט החדשני נטה לממש את החושפנות המובנית שלו באמצעות דמויות יחסית נישתיות, כיוון שתנאי הסף היו סיפור טוב וכישרון לגלגל אותו. עתה הדרישות הרבה יותר תעשייתיות (סלבריטאות, ויראליות וכו'), לצד שאיפה לייצג את המקום שבו המיינסטרים נמצא.
בעונה החדשה נדמה שהתהליך מגיע לשיא, עם משתתפים ומשתתפות שבאותה מידה יכלו להיות פרזנטורים (וחלקם באמת כאלה). עינב בובליל, בן אל תבורי ופרודתו אורטל עמר, הזמר משה כורסיה וגם שורדת השבי אמילי דמארי הם תמהיל שמסמן וי על מרכיבי הזהות הבולטים והפופולריים בישראל 2026: מזרחית במוצאה אך פוסט-עדתית בהווייתה; מסורתית-דתית-שמרנית בהשקפה, אך תוך בחינה מתמדת של הגבולות; נטולת זהות פוליטית מובהקת באופן שמאשרר את הדומיננטיות של הימין; ואישיות שלא מתלבטת בכלל אם צריך להתערטל נפשית מול המצלמה המפורסמת, אחרי שני עשורים של ריאליטי.
אתגר תקדימי. דמארי ב"מחוברים"
מבין כולם, דמארי היא כמובן הכי מסקרנת בשל הנסיבות האיומות שבהן הפכה לשם מוכר בכל בית. להבדיל מאירועי רכילות שיצאו משליטה (תבורי ועמר) או אושיות רשת שרוצות גם את הסטמפה האמנותית של "מחוברים" (בובליל וכורסיה), דמארי מגיעה לסיטואציה נפיצה ממילא כמו "מחוברים" זמן לא רב אחרי שחזרה בקושי מהגיהינום. גם מהצד של שולחן העריכה מדובר באתגר תקדימי: ספק אם מה שמותר לחולל בחומרים שמצלמת משפיענית (בובליל) שנשואה לגבר שאוסר עליה לתאר גבר אחר כ"חתיך" או כוכב פופ (תבורי) שמתחרפן מהמחשבה שעליו לטפל בבנו במשך שלושה ימים, תקף גם אצל גיבורה לאומית.
לפחות בארבעת הפרקים הראשונים, ניכר שהיחסים בין דמארי ל"מחוברים" ניצבים על קרקע בטוחה, ודאי לעומת מה שחווים האחרים. בת הזוג שלה וכוהנת עוגות השוקולד במחירים של אחוזה בהוליווד, דניאל עמית, משמשת לא רק כדמות מרכזית בעלילה אלא גם כקול עבור מה שדמארי עדיין מתקשה להגיד: למשל, על הרגישות הגבוהה של דמארי בכל הנוגע לסדר וניקיון, והצורך שלה לעיתים בטיפול צמוד למדי.
מן הסתם, זה קצת יותר מעניין מהחיפוש של כורסיה אחרי זוגיות רצינית או השאלה איך שוב ליאור דיין הסתנן לכאן (ספוילר: בזכות הקשר עם עמר). וזה גם מה שכואב: אפילו לראות אמילי דמארי ב"מחוברים" זאת תוצאה של טרגדיה בת 1,000 ימים בדיוק.
בקטנה
בערוץ 14 לא הסתפקו במה שנאמר שם בכל יום ובכל דקה והקדישו את משבצת ה"דוקו" לפרויקט בשם "היועמ"שיה", שלושה פרקים שבהם הדוברים התווכחו אם היועצת המשפטית לממשלה היא יותר סרטן או שטן (או שניהם יחד). כפי שגיא פינס היה מדווח על אירועי השקה, גם כשערוץ 14 קורא כל הביצה מתייצבת (שרים, טאלנטים ועוד) כדי לטחון את מיטב הלהיטים. כמו וודסטוק, רק שהבוץ יוצא הפעם מהפה. למרבה ההפתעה, לא היה בפרויקט שום חידוש, מיקרוגרם של ענייניות (שנדרשת דווקא כי יש הרבה חומר לביקורת על המערכת) או אפילו מבוכה למחזר טענה לא מבוססת (למשל, הקביעה של השר בן גביר שהנייד של הפצ"רית לשעבר, יפעת תומר-ירושלמי, מכיל "חומרים שמפלילים" את היועמ"שית): כדי להימנע מכל אלו דרושה עיתונות, ואילו "היועמ"שיה" היא קטגוריה קשה במיוחד של פורנו.
