המפקדים הבכירים בצבא היבשה האמריקאי עקבו בעצבנות אחר התקדמות נחיל רחפנים לעברם. 49 רחפנים שטסים במהירות רבה ובתיאום מושלם ביניהם הם איום שקשה להתמודד איתו. אגלי זיעה בצבצו על מצחם בחום של המדבר באריזונה. אבל אז המפעיל של ה"לאונידס" לחץ על הכפתור ואלומת קרינת מיקרו-גל בעוצמה אדירה שוגרה לעבר נחיל הרחפנים והפילה אותם בבת אחת. "טיגנה אותם" הוא הביטוי השגור.
האירוע הזה ב-2024 היה הדגמה של הטכנולוגיה של חברת Epirus האמריקאית, שהמחיש היטב את היכולות חסרות התקדים של טכנולוגיית ה-HPM (מיקרו בעוצמה גבוהה). בתחילת השנה החברה הדגימה בניסוי נוסף את היכולת של גירסה ניידת של לאונידס להפיל רחפן סיב, מהסוג של רחפני הנפץ שהגיעו לידי החיזבאללה בחודשים האחרונים. עכשיו זה כבר הופך רלוונטי מאוד לצה"ל: האם תותחי HPM הם הפיתרון המושלם לבעיית רחפני הנפץ?
בחודשים האחרונים נראה שמערכת הביטחון לוקחת את בעיית רחפני הנפץ ברצינות מלאה. זו שאלה של יכולת ההרתעה של צה"ל וגם של התקציב שמסוגל צה"ל להקצות למערכות היקרות האלה, אבל בראש ובראשונה זו שאלה של חיי אדם. רחפני סיב, שבקושי ניתנים לגילוי ושאין דרך לשבש את פעולתם בגלל הסיב שמחבר אותם ישירות למפעיל, גרמו למותם של חיילים וקצינים רבים ולפציעתם של רבים הרבה יותר.
מעולם לא היה נשק בודד בידי האוייב, שגרם לכל כך הרבה נפגעים מבלי שצה"ל הצליח למצוא לו מענה. בצה"ל אומרים שיהיה פיתרון בקרוב, אבל זה יהיה פיתרון מורכב – הרבה מערכות של גילוי, התרעה ויירוט, מבוססות בינה מלאכותית וטכנולוגיות חדשניות אחרות, שצריכות לפעול בתיאום מושלם ביניהם אחרי שצה"ל יפתח את תורת הלחימה לשימוש בהן. והכל כדי להתגבר על כלי פשוט, כמעט פרימיטיבי: רחפן זול שנושא עליו פצצת מרגמה שאם אתה רואה אותו טס לכיוונך, כנראה שכבר מאוחר מדי.
"אנחנו מנצלים את הפסקת האש ואת הירידה בעצימות הלחימה כדי להאיץ ולהגביר את כל מה שאפשר", אומר בריאיון ל"ממון" ו-ynet, סא"ל ד', ראש ענף גילוי ואיכון בחטיבה הטכנולוגית ליבשה (חט"ל) של זרוע היבשה. ביחידה הזו מתרכזים המאמצים של צה"ל בזיהוי הכלים המתאימים ובבחינתם בשטח. "עכשיו השטח מאפשר לנו יותר לעשות דברים שלא יכולנו לעשות בזמן הלחימה, להכניס מערכות שהיה קשה לכוח שנמצא בלחימה לקלוט. מרגע הפסקת האש כל המטה ואנשי הטכנולוגיה עברו לטורבו. אנחנו מרגישים על זמן שאול ובכל רגע זה עלול להיפתח שוב".
לדבריו מערכת הביטחון כולה משקיעה את מירב המאמצים בנושא: "האנרגיות שיש בצה"ל, המחויבות של אנשים שמתעסקים באיום הזה, הם משהו שאני לא חוויתי אף פעם בכל שנותיי. לרוחב החזית כולה וגם המשאבים שניתנו לנו בשביל לעמוד במשימה".
"השתפרנו משמעותית"
בצה"ל עובדים בשיתוף פעולה עם מפא"ת (המינהל למחקר פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) במשרד הביטחון. במפא"ת יצאו בקריאה לכל החברות והסטארטאפים הבטחוניים להציע פתרונות והם עסוקים באינטנסיביות במיון, ניסוי והעברה לשטח של כלים שמסתמנים כבעלי פוטנציאל להצליח. האם נמצא הפיתרון? עדיין לא. אבל אם לפני חודשיים לא הייתה דרך אפילו לדעת שמתקרב רחפן נפץ, נראה שכיום יש התקדמות גם בהתרעה על התקרבות רחפנים, וגם ביכולת מסוימת להפיל אותם לפני שהם מתפוצצים על כוחותינו. "אני עדיין לא אומר שאנחנו הרמטיים", אומר גורם בטחוני, "לצערי חיילים כנראה ימשיכו להיפגע בטווח הזמן הקרוב. אבל השתפרנו בצורה משמעותית".
המלחמה שנפתחה אחרי 7 באוקטובר שינתה הרבה דברים, גם את ההבנה שאין זמן לפתח ולבדוק ולבחון ולתקן ואז לעשות בדיקה מבצעית ושוב לחזור לשיפורים — לא, כל כלי שמצליח להדגים יכולת אפקטיבית נשלח לשטח מתוך תקווה שגם אם לא יעזור, לפחות לא יזיק.
זה גם מה שקורה בעניין רחפני הנפץ מאז מאי השנה: עשרות טכנולוגיות חדשות נבחנו, חלקן הגדול הודגם למערכת הביטחון, חלק מהן גם נשלחו לכוחות בשטח ויש כמה חברות שדיווחו על חוזים שחתמו עם מערכת הביטחון למכירה של מערכות מתוצרתן.
אחת המשימות הראשונות שבוצעה במערכת הביטחון הייתה מיפוי השטח, וחלוקת הטכנולוגיות לארבעה סוגים. הראשון הוא מערכות גילוי וזיהוי. רחפני סיב קשים מאוד לגילוי כי הם טסים נמוך, בין צמרות העצים וגגות הבתים, ומערכות מכ"ם רגילות מתקשות לזהותם. היום יש כבר מספר חברות שפיתחו מצלמות, מכ"מים, מיקרופונים וגם חיישנים מתוחכמים כמו ליידר (מכ"ם לייזר של חברת אינוויז) שמצליחים לזהות את הרחפנים.
השבוע נחשף שמשרד הביטחון חתם על עסקה בהיקף של 21 מיליון שקל עם חברת מאגוס, לאספקת מאות מכ"מים ניידים וזולים לטווח קצר, שיוצרים "ענן כיסוי" רציף שיאתר את רחפני הנפץ בשלב מוקדם. באמצעות מערכות בינה מלאכותית, למשל זו של חברת קלע, מתיכים את כל הנתונים ומייצרים מיקום מדויק של הרחפנים המתקרבים. זה המקטע שבו יש שביעות רצון במערכת הביטחון.
סוג הטכנולוגיות השני הוא ההגנה הפסיבית. מה עושים כשיודעים שמתקרב רחפן נפץ? האינסטינקט הראשוני הוא לצאת מולו ולירות בו. לא רעיון טוב. רחפני הנפץ מונחים מרחוק על ידי מפעילים של החיזבאללה, שיודעים לתמרן אותם בזריזות ולכוון ישירות על הראש של מי שעומד מולם. זו הסיבה שהאמצעי שבינתיים מוכיח את עצמו יותר מהאחרים הוא הגנה פסיבית, או במילים אחרות רשתות מתכת. מה שהתחיל ברשתות שהושאלו על ידי דייגים בטבריה הפך לאספקה מסודרת של אלפי מטרים רבועים של רשתות, שנבחנו והוכיחו את עמידתן מול רחפנים.
כאן גם נכנסת מערכת יותר מסתורית של גדרות חיתוך, שמטרתן לנתק את הסיב שמשתרך על הקרקע מאחורי הרחפן, ובכך להביא לנפילתו. בהדגמות הטכנולוגיה הזו עבדה יפה, בשטח עדיין לא.
מימין עם כיוון השעון: רחפן של אירובוטיקס. משליך רשת על הרחפן התוקף, הפתרון של מאגוס לאיום הרחפנים, המערכת נגד רחפנים של חברת אש־טק
(צילומים: Esh tech, XTEND AI ROBOTICS , איירובוטיקס)
לירות על הרחפנים
צה"ל לא רוצה רק להסתתר אלא גם לנסות ולהפיל את רחפני הנפץ, אבל זו משימה לא פשוטה בכלל. ביחידות שפועלות בדרום לבנון יש חיילים שמתצפתים ואמורים לפגוע ברחפנים. הבעיה היא שירי בנשק האישי מוכיח יעילות מאוד נמוכה. כאן נכנס תחום הטכנולוגיות השלישי של ירי קינטי (כלומר קליעים) ברחפני הנפץ. יעילות משופרת הושגה באמצעות קליעים מתפצלים בקוטר 5.56, שמגדילים את רוחב מטח הירי. "פיגיון", הכוונת החכמה של חברת סמארט-שוטר, מאפשרת באמצעות AI לנעול ולשחרר את הקליע בחלקיק השנייה הנכון כדי לפגוע. כל אחד מהאמצעים האלו בנפרד הראה יעילות בינונית, אבל ביחד נוצר "שילוב מנצח" והרבה מקרים בהם הופלו רחפנים.
צה"ל גם בדק רובי "שוטגאן" שיורים רשתות שמפילות את הרחפן. יש גם מקלעים אוטומטיים שמייצרות חברות כמו סמארט-שוטר, אלביט, רפאל ועוד. על הנייר הן נראות בעלות פוטנציאל גדול. בשטח הם הוכיחו יעילות בינונית.
תחום הטכנולוגיות הרביעי הוא גם המתוחכם מכולם: פגיעה ברחפנים באמצעים טכנולוגיים. למשל רחפנים נגד רחפנים, שמשליכים רשתות על רחפני הסיב ומפילים אותם, או שמתפוצצים עליהם או שפשוט מתנגשים בהם. כאן בולטות הטכנולוגיות של התעשייה האווירית, אלביט ורפאל וגם של חברת אונדס האמריקאית. בתחום הזה חלה התפתחות מהירה מאוד, והחברות הדגימו יכולות יירוט משופרות וחלקן הועברו כבר לשימוש בשטח. כעת נמצאים בפיתוח גם טילי כתף מונחים (טזכ"א) שמשגרים רחפנים מיירטים כנגד רחפני הנפץ. הטכנולוגיה הזו עוד לא הבשילה.
התחום שלו מייחסים במערכת הביטחון את הפוטנציאל הגבוה ביותר הוא נשקי הקרינה, שהם תותחי לייזר ותותחי מיקרו-גל. מערכת הלייזר אור איתן של רפאל, שרבות דובר עליה, לא הוכיחה עדיין יכולות מובהקות, אבל יש מערכות לייזר ניידות שמסוגלות להגיע עם הכוחות בשטח ולהגן עליהם שם. על פיתוח מערכות המיקרו-גל (HPM) בתעשייה הישראלית אי אפשר לדבר יותר מדי, רק להגיד שבתעשיות הבטחוניות הגדולות מפתחים את הטכנולוגיה ולפי פרסומים זרים ישראל משתפת פעולה עם חברות אמריקאיות בתחום, שעשוי להיות כיפת ברזל של הדור הבא.
"אנחנו עדיין לא שם"
סא"ל ד' מחט"ל מספר שביחידה בנו "קיט אש" שמותאם לצורכי ההגנה של כל יחידה: "כוח מתנייע, אתה בונה לו משהו אחד, כוח על רכב משוריין זה משהו אחר. לכל אחד אני שואל מה אני יכול להביא לו? מה הכי מהר שאני יכול להביא לו? אנחנו מסדרים את כל האקוסיסטם הזה שהכל ינגן ביחד, ואז הכל יפעל בקצב הרבה יותר גדול".
לדבריו צה"ל פרס עד כה מאות מערכות שונות בשטח, אך מודה שזה התקדם באיטיות מסוימת. "אני מרגיש שזה לא מהר מספיק, ואני מאוד מתחבר לתסכול הזה. אנחנו חווים אותו גם, כי אנחנו לא מספיק מהירים. לכן השקענו בתשתית, כדי שגם קצב השינוי שלנו יהיה יותר טוב".
ואולי זה עוד תובנה שצריך להפנים: רחפני הנפץ הם צרה כפולה ומכופלת כי הם משפרים את היכולות שלהם כל הזמן. גם אם מצאת פיתרון היום, מחר בחיזבאללה ימצאו דרך לעקוף אותו. "אם עד היום אנחנו היינו צעד מאחורי האויב, בזכות ההשקעה בתשתית ובאבני הבניין הטכנולוגיות, אנחנו מאיצים את קצב ההשתנות שלנו, ומהר מאוד אנחנו נגיע למצב שאנחנו צעד וחצי לפניהם. אבל גם אז זה לא יגמר. זה איום שהוא משתנה במהירות ולכן אנחנו כל הזמן צריכים להיות עם יכולת השתנות מספיק מהירה כדי שבשינוי הבא נדע להגיב מהר יותר ואולי גם לצפות את זה מראש ולהתמגן".
שיתוף הפעולה בין צה"ל למפא"ת הוא שם דבר בימים כתיקונם. נראה שהלחץ לזרז את הבאת האמצעים לשטח גרם לקצת חריקות. במפא"ת דיברו על שיטת הרמזור לבדיקה מהירה של טכנולוגיות חדשות: אלו שנדחו מסומנות באדום, אלה שמגלות פוטנציאל מסומנות בצהוב, ואלה שנמצאו מתאימות מסומנות בירוק. בצה"ל רצו להאיץ את התהליך עוד יותר. שם מדברים על "אבלואציה מבצעית".
"אנחנו בחטיבה קצת זנחנו את שיטת הרמזור", אומר סא"ל ד', "קיבלנו כנדוניה ממשרד הביטחון את המערכות שנכנסו למסלול הירוק ורצנו איתן קדימה. אנחנו אומרים בוא נבדוק הכול, מי שעובר סף מסוים של ביצועים, אז יאללה, אני כבר מכניס אותו לשטח".
כמה אנחנו רחוקים ממערכת שמסוגלת להתמודד עם האיום ביעילות?
"אנחנו מתקדמים עם מערכות היירוט ויש לנו תחושות מאוד טובות. אבל להגיד לך שאנחנו כבר שם? אנחנו לא. עדיין לא הוכחנו מבצעית את היכולת הזאת. יש המון שלבים בדרך, לפני שזה יהיה מבצעי. אבל אני סופר אופטימי. כי יש לנו את היכולות. רוסיה לא פתרה את הבעיה וגם לארצות הברית אין פיתרון מלא לשדה הקרב. אבל אני בטוח שאנחנו נפתור את זה בסוף כי לחברה הישראלית יש רגישות מאוד גבוהה לדם של ישראלים שנשפך, וכשזה קורה כל הכיסים נפתחים ומיטב המוחות נרתמים והאגו נעלם".
הניסיון בזירת אוקראינה מציע תחזית עגומה על מה שעתיד לקרות אצלנו.
"מה שהם חווים עכשיו ברוסיה-אוקראינה אנחנו נחווה בעתיד. העין שלנו כל הזמן פקוחה. כל דבר שאנחנו עושים עכשיו, אנחנו חוזים במה שהרוסים או האוקראינים עשו ואני יודע שכנראה חיזבאללה יעשה את אותו דבר. העתיד שלנו כבר קרה שם ואנחנו מייבאים את כל התובנות משם לכאן".
בנינו הרבה ציפיות על נשק לייזר, ועד עכשיו הוא לא מוכיח את עצמו. עדיין אתם רואים בזה פיתרון לבעיית רחפני הנפץ?
"אני מאמין מהניסיון שלי שיש פתרון בלייזר. הוא יביא בשורה צריך גם לזכור שאין כאן סילבר בולט אחד, אין פתרון קסם. זו היכולת של צה"ל להביא סט רחב מאוד של פתרונות שיודעים לנגן בסינרגיה, זה קריטי. ולכן גם הלייזר וגם הרחפנים המיירטים שמטילים רשת, וגם הרחפנים המיירטים מהסוג האחר, וגם התחמושת הקליעית, לכל אחד יש יתרון יחסי אחר, אבל אין כזה שמוריד את הרחפן לבד ומסיים את האירוע".
מוטיבציה כלכלית
שוק הדיפנס-טק הישראלי רותח בשנתיים האחרונות ונראה שהפעילות בתחום ההתמודדות עם רחפני נפץ אינטנסיבית במיוחד. מאמצי הפיתוח נובעים ללא ספק מרצון לתת מענה לאיום הרחפנים אבל לצד זה יש מוטיבציה כלכלית ברורה מאוד: מדובר בשוק של מיליארדי דולרים, חלקם מתקציב המדינה וחלקם מעסקאות צפויות בעתיד עם צבאות ידידותיים באירופה ובארה"ב.
כך למשל, מערכת איירון דרון של אירובוטיקס נמכרת כמערכת שלמה ולא רחפנים בודדים. בספטמבר 2024 הודיעה אונדס שקיבלה הזמנה של מספר מערכות מ"לקוח צבאי גדול", לפי דיווחים זרים ממשרד הביטחון, בהיקף של 8 מיליון דולר. חברת רובוטיכאן מוכרת גם היא מערכות שלמות ולא רחפנים בודדים, במחיר שמוערך במאות אלפי דולרים. חברת אקסטנד מוכרת את רחפני התקיפה הקטנים והחד פעמיים שלה במחירים שבין אלפי דולרים בודדים ל-15,000 דולר לרחפן, בהתאם לתצורה שלו.
מדובר במחירים פעוטים לעומת התמחיר של חברות אמריקאיות. חברת אנדוריל האמריקאית מוכרת רחפן Roadrunner מיירט מבוסס מנוע סילון בכ-250,000 דולר ליחידה. את רחפן Anvil, רחפן קוואדקופטר טקטי, היא מוכרת בכ-50,000 דולר בלבד. חברת Fortem האמריקאית תצפה לתשלום של כ-150,000 דולר תמורת רחפן יירוט הרשת שלה DroneHunter F700.
חברות ישראליות שמצליחות להגיע לשוק העולמי זוכות בחוזים שמנים. חברת אקסטנד זכתה במכרז של משרד המלחמה האמריקאי בעשרות מיליוני דולרים. כמו כן היא זכתה במכרזים של משרד הביטחון בישראל לאספקת 5,000 רחפנים ולאחרונה 10,000 רחפנים נוספים בהיקף של עשרות מיליוני דולר. חברת סמארט שוטר זכתה במכרז של הפנטגון בהיקף 6.1 מיליון דולר ובהמשך עם צבא ארה"ב בהיקף 10.7 מיליון דולר.
כמו שזה נראה כרגע, המאבק ברחפני נפץ הוא מגרש משחקים של חברות סטארט-אפ וחברות בטחוניות קטנות. שלוש התעשיות הביטחוניות הגדולות — רפאל, אלביט והתעשייה האווירית, נמנעו מלהשתתף בכתבה. המנכ"לים שלהן דווקא לא מפסיקים מלהתבטא בעניין.
נשיא ומנכ"ל אלביט בצלאל (בוצי) מכליס, אמר השבוע שיש לחברה פתרונות נגד רחפני הנפץ והם יגיעו לשטח בקרוב. הוא אפילו הזכיר את נשק האנרגיה שיביא לדבריו לפתרון הטוב ביותר לנחילי רחפנים. מנכ"ל רפאל יואב תורג'מן אמר שפתרונות נגד הרחפנים נמצאים בפיתוח מתקדם. החברה אפילו דיווחה על שיתוף פעולה אסטרטגי עם חברת SpearUAV בפיתוח מערכת שמגלה את הרחפן ומיירטת אותו. יו"ר התעשייה האווירית בועז לוי אמר שפיתרון לבעיית רחפני הנפץ צפוי בתוך שבועות.
בפועל, בשטח, נראה שאלה דווקא הפתרונות של הסטארטאפים שעושים את דרכם לשימוש מבצעי. למשל מערכת Iron Drone Raider של אירובוטיקס, שמשתמשת ברחפן מיירט שמשליך רשת על הרחפן התוקף. המערכת כבר נמצאת בשימוש בצפון. חברת רובוטיכאן פיתחה את רחפני ה"גוסהוק" שגם הם מפילים רחפנים תוקפים באמצעות הטלת רשת, חברת אקסטנד זכתה כבר במספר מכרזים של צה"ל לייצור אלפי רחפני תקיפה מהירים, וגם היא פיתחה רחפנים שמטילים רשת.
חברת אראונוס, חברת בת של מספנות ישראל, פיתחה מערכת נישאת לחייל, שמזהה את הרחפן התוקף באמצעות מכ"ם, מצלמות וחיישני ליידר של אינוויז, ומשגרת רשת מהקרקע להפלת הרחפן. חברת אש טק פיתחה כלי לייזר טקטי קל משקל, שיורה פולסים של לייזר, חמישה בשנייה ובמערכת הביטחון יש ציפיות גבוהות מהטכנולוגיה הזו.
עומר כילף, מנכ"ל אינוויז, אומר שהחברה משתפת פעולה עם חברת קלע, שגם מעבדת את המידע שנוצר, חברת רגולוס סייבר וממש השבוע עם חברת יירוט הרחפנים גבעון. "המוצר שלנו זמין ונמצא בייצור המוני. אנחנו אמורים לצאת לכביש עם אותו חיישן במכוניות מרצדס, אבל אנחנו רואים בתלת מימד גם על הכביש וגם מעל הכביש", הוא אומר.
מי הזיז את הגבינה
עסקאות פוטנציאליות גם מביאות את המשקיעים. חברת אש-טק למשל, הודיעה השבוע על השלמת סבב גיוס של 18 מיליון דולר, שהובל על ידי קרן הדיפנס-טק קינטיקה ובהשתתפות הקרנות Q-Fund, Renaton Capital, Mahari ומשקיעי אנג'ל. ארז ריאחי, מנכ"ל החברה ומייסד משותף שלה, אומר: "אני לא יכול להתייחס לעבודה עם צה"ל, אבל יש המון דיבורים עם הרבה לקוחות, ויש לנו הזמנות מלקוחות בחו"ל. יש הרבה מאוד גופים, גם תעשיות גדולות, שמשלבים את הלייזר שלנו במערכת שלמה של הגנה אווירית". מכל מקום אש-טק נמצאת ברשימה מצומצמת של סטארטאפים שמפא"ת מקדמת ונראה שהעתיד צופן בחובו לא מעט הכנסות עבורה.
אביב שפירא, מנכ"ל אקסטנד, אומר שהאתגר העיקרי הוא לפתח אמצעים חדשים בקצב שיכול להתמודד עם השינויים של הכלים התוקפים: "מה שמאפיין את התעשייה הזו בשנים האחרונות זה שברגע שאתה מוצא פתרון, אז האויב עושה משהו אחר, משנה את שיטת הלחימה שלו".
סער, סמנכ"ל באונדס, נחשף רק בשמו הפרטי מסיבות ביטחוניות. חברת אירובוטיקס היא אחד הסטארטאפים שרכשה אונדס האמריקאית בישראל. לדבריו הסטארטאפים מביאים לזירה זריזות, אג'יליות: "אין פתרון בודד שיפתור את הכול. אנחנו מאמינים במגוון רחב של פתרונות משולבים, המותאמים למגוון רחב של תרחישים. על בסיס התפיסה הזאת אנחנו פועלים לספק מענה מתאים".
אונדס מציגה גישה חדשה בשוק הישראלי: שילוב בין 15 חברות ישראליות וחברות נוספות, שיכול להציע פיתרון משולב ומערכת הפעלה ששולטת בכל הכלים. החברה כבר זכתה במספר מכרזים של צה"ל והיכולות המשולבות שהיא מציגה מאתגרות את התעשיות הבטחוניות הגדולות. "הן מרגישות שמישהו הזיז להן את הגבינה", אומר גורם ביטחוני.
הזריזות והיצירתיות עברו ללא ספק לידי הסטארטאפים. בתעשיות הביטחוניות מפתחים מערכות גדולות יותר ויקרות יותר, והן איטיות יותר בהבאת הטכנולוגיות לשטח. אבל יש תחומים, למשל נשק המיקרו-גל, שרק תעשייה גדולה עם כיסים עמוקים, יכולה להרשות לעצמה לפתח. שם מתנהל מרוץ בין החברות הגדולות על מי תגיע ראשונה לשטח ועל שוק עולמי עצום, שייפתח ברגע שהטכנולוגיה תהיה בשלה.
בצה"ל כבר התבטאו בפומבי על העניין שהצבא מגלה במערכות HPM. לפי פרסומים מפא"ת בחנה רכש ושל מערכת הלאונידס של Epirus האמריקאית. ברפאל ובאלביט מפתחים יכולות לשגר פולסים אלקטרומגנטיים שישתלבו במערכות קיימות, למשל "מעיל רוח" שמגנה על טנקים, או שישמשו כמערכת עצמאית להגנה מפני רחפנים.
השאלה היא מתי המערכות האלה יגיעו למבחן המציאות. סא"ל ד' נשמע מעט ספקן: "התחום הזה מאוד מסתדר במצגת, אבל יש לו עוד המון קילומטרים שהוא צריך לעבור כדי להגיע ליכולת מבצעית. גם ל-HPM יש בעיות מאוד גדולות. גם כשהוא יהיה מבצעי ותהיה לו יכולת אמיתית שאפשר לפרוס אותה בשדה הקרב ולא במצגת, יצטרכו עוד המון דברים שישלימו שכבות של גילוי ושל עקיבה ושל ירי כי הוא לא ייתן מענה כולל".
