מדובר בטרגדיה זוחלת. הסוף ידוע. הסוף הוא אסון. הסוף הוא התפרקות. ואנחנו צועדים אליו בעיניים פקוחות. לפני שקמה ש"ס, הדתיים ממוצא מזרחי התגייסו בהמוניהם לצה"ל. ייתכן שבודדים בלבד, אלה שהסתפחו לישיבות הליטאיות, היו בין המשתמטים. ואז קמה ש"ס. היא מעולם לא הייתה לא מזרחית ולא ספרדית. היא מעולם לא החזירה עטרה כלשהי ליושנה. להפך. היא רמסה את המסורת המזרחית הישנה, הסובלנית, המתונה, הציונית, וסגדה מלכתחילה לעטרה הליטאית. רוב חברי הכנסת הראשונים של ש"ס שירתו בצה"ל. אפשר להניח שרוב הנכדים שלהם, שהלכו בדרכה של ש"ס, הם משתמטים ועריקים.
גלריה
הפגנת חרדים, צומת גהה. אין לי מושג למי אני הולך להצביע. רק ברור לי שלא אצביע למפלגה כלשהי מגוש ההשתמטות. ציוני אמיתי לא יכול להצביע לגוש חרדי־לאומני
(צילום: מוטי קמחי)
אפשר להניח שראשי ש"ס לא אהבו את דברי הבלע של הרב אריה יזדי, שגידף את הרמטכ"ל, את צה"ל ואת המדינה – בעצרת שאירגנה ש"ס. משום שיזדי חשף את המהפך שעבר ציבור מצביעיה, שבחסות המפלגה עבר רדיקליזציה וליטאיזציה. ומכיוון שעוד פעם יספרו לנו סיפורי מעשיות על כך שהקיצוניים הם רק קומץ בנוסח עדות "הפלג הירושלמי" – כדאי לשים לב שהקומץ הזה השתלט כנראה גם על העצרת של ש"ס. השתלטות אלימה. כתבים שהיו בעצרת הותקפו ונאלצו להימלט לבית החולים "מעייני הישועה", עד שחולצו. זו עצרת של יהודים? זו עצרת של אנשי "דרך ארץ קדמה לתורה"? זו עצרת של ספרדים? לא. מדובר בעצרת של חוליגנים שהם השילוב המסוכן ביותר: גם אולטרה-חרדים וגם אולטרה-פאשיסטים. גם אריה דרעי, שרומס כל חלקה טובה בתמיכה שלו בהרס העצמי הזה, בהשתמטות, בשוד הקופה הציבורית, חטף שם קריאות בוז. ש"ס הקימה גולם. הוא קם על יוצרו.
אין דרך לגרום לכך שעשרות אלפי צעירים מהמגזר החרדי, אשכנזים ומזרחים, ייכנסו מחר לשוק העבודה או יתגייסו לצה"ל. לא יקרה. ומעצר של עריקים בודדים הוא איוולת שרק שופכת שמן למדורה ומעניקה להמוני חוליגנים תירוצים לארגן לנו עוד ועוד פקקים ענקיים כדי להגדיל את הנזקים. אבל אפשר לעצור את התהליך. רק באמצעות הפסקת התקציבים למשתמטים ולמוסדות החינוך ששם הם צומחים. הקואליציה הנוכחית עושה את הדבר ההפוך. לא יזדי ושאר המסיתים אשמים. הרי באותו יום שבו נתניהו וכ"ץ "מגנים בתוקף" את יזדי, הם גם מקדמים בתוקף את החוקים שמעודדים את ההשתמטות, שודדים את הקופה הציבורית, ומעבירים את התקציבים לעריקים.
את תהליך ההתאבדות צריך לעצור. ייתכן שהבחירות הקרובות הן ההזדמנות האחרונה.
ואנס. מושפע מאנשי הקואליציה האדומה־ירוקה
(KEN CEDENO, KEN CEDENO/Pool AFP via AP)
בניגוד ל-79% מהלבנונים
נדמה שדווקא הסכם שלום, כנראה כל הסכם שלום, הוא בבחינת אסון ושבר למחנה לא קטן, שהשפעתו מגעת עד תוככי הבית הלבן. הנה לפנינו אחת התגובות המדהימות להסכם בין ישראל ללבנון: "אם הייתה אי-פעם ראיה חותכת לכך שההסכם הישראלי-לבנוני אינו אלא כיסוי לישראל לחבל במזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן, ולשעבד את לבנון תחת שליטת ישראל, זוהי תמיכתה של אורסולה פון דר ליין בהסכם". את הדברים הללו, גם נגד ההסכם, גם נגד נשיאת הנציבות האירופית, שלא ידועה כאוהדת ישראל, כתב טריטה פרסי, סגן נשיא מכון קווינסי בארה"ב. איך בדיוק הסכם שמדגיש את ריבונות לבנון על כל שטחה הוא "הסכם שעבוד"? ובכן, על משקל עמדתו של פרסי, כדאי לומר שאם הייתה אי-פעם הוכחה חותכת לכך שהסכם שלום בין מדינה ערבית לבין ישראל מפחיד את הקואליציה האדומה-ירוקה, הרי שעמדתו של פרסי היא ההוכחה.
הבעיה היא שפרסי, שוודי-אמריקאי יליד איראן, הוא לא רק סגן נשיא מכון מחקר מכובד. הוא גם אחד המשפיענים החשובים בוושינגטון. הוא האיש, אמר לי חוקר אמריקאי, שהצליח לחבר בין פרוגרסיבים לבין הימין הרפובליקני מאגף MAGA לעמדה משותפת שהיא גם פרו-איראנית, גם פרו-קטארית וכמובן, גם אנטי-ישראלית.
וזה הרבה יותר חמור. משום שמדובר באחד האישים שמשפיעים לא רק על דעת הקהל, באמצעות הופעות בתקשורת, אלא גם על סגן הנשיא, ג'יי-די ואנס. נדמה שמדובר בעוד ביטוי של המחלוקת בצמרת הממשל, בין ואנס, הפטרון של הסכם הכניעה לאיראן, שזכה כמובן לשריקות עידוד מפרסי, לבין מזכיר המדינה, מרקו רוביו, הפטרון של ההסכם בין לבנון לישראל. בעניין אחד פרסי צודק. ההסכם של רוביו אכן מנוגד להסכם של ואנס. וזה בדיוק מה שחושף את המהות של הסכם הכניעה. משום שההסכם שהוביל ואנס מחזק את איראן, מותיר לה את השליטה בלבנון ומחזק את חיזבאללה. רוביו צועד בכיוון ההפוך. החלשת חיזבאללה ואיראן תוך כדי חיזוק ממשלת לבנון.
העמדה של פרסי, וכנראה גם של ואנס, מנוגדת לעמדת 79 אחוז מהלבנונים, שלפי הסקר האחרון – רוצים רק צבא אחד ותומכים בפירוק חיזבאללה מנשקו. זו בדיוק העמדה שמעוגנת בהסכם בין ישראל ללבנון. ובמילים אחרות – שתי קואליציות עומדות זו מול זו. מצד אחד, רוב הלבנונים, כמעט כל מדינות ערב, ישראל ומרקו רוביו. מצד שני, איראן, ואנס, חיזבאללה והמטורללים מאסכולת פרסי בארה"ב. ואנס החליט להפקיר את הלבנונים לחסדי איראן וחיזבאללה. רוביו מנסה להציל אותם. יש חשש רציני שההסכם לא יתממש. הרי ארגון הטרור שאוחז בלבנון חזק הרבה יותר מצבא לבנון. ואם חלילה תפרוץ מלחמת אזרחים, ואם חלילה יהיה גל רציחות של מנהיגי לבנון – אלה לא יקרו רק בגלל הקואליציה של ואנס. אבל אחת הסיבות אכן תהיה הרוח הגבית של הקואליציה הפרו-איראנית, שוואנס הוא חלק ממנה.
החזר הוצאות
איך זה יכול להיות, שאלה אותי אישיות פוליטית בכירה, ולא מהשמאל, שאתה משתתף בסרט ש"כל כולו הגנה על נתניהו והתקפה על התיקים ש'תפרו' לו". הודיתי באשמה. חלקית בלבד. בשנת 2021, אכן, צולם הסרט: "המשפט: תיק 4000 נפתח מול המצלמות". סרט שהוא כתב אישום כלפי הפרקליטות. סרט שהשתתפו בו משפטנים ואנשי תקשורת, לא רק ביביסטים ולא רק מהימין. אני מודה, בעוונותיי, שאת עמדתי על סאגת נתניהו כתבתי הרבה לפני 2021. המשפט הזה, טענתי שוב ושוב, יפגע בשלטון החוק. לא רק שלטון החוק נפגע. המדינה כולה נפגעה.
יורשה לי להעריך שבכירי הפרקליטות האמינו שהם עושים את הדבר הנכון. אבל באותו זמן אפשר גם להניח שלוּ היינו מניחים קלפי ברחוב צלאח א-דין בירושלים, ספק אם היינו סופרים שם יותר מדי פתקים של מפלגות גוש נתניהו. והיא הנותנת. הם לקו בעיוורון. הם לקו במוטיבציה. והעובדה שהם העמידו לדין גם את אהוד אולמרט לא מובילה למסקנה שבעניין נתניהו הם פעלו ללא משוא פנים. הם ניסו להשיג הרשעה דרך התקשורת, דרך הדלפות מגמתיות, בדרכי חקירה עקלקלות, למרות שהתיק, לפחות תיק השוחד, היה רופף.
חסד עשו שלושת שופטי ההרכב כאשר שוב ושוב הם קבעו שאין עבירת שוחד. חסד, משום שבדיוק כשם שהפרקליטות חשודה בעוינות לנתניהו – השופטים מצילים את מערכת המשפט משום שהם מפגינים הגינות. אבל נדמה שפטורים בלא כלום אי-אפשר. בכירים בפרקליטות, היועצת בראשם, התעקשו לבזבז חודשים של דיונים חסרי טעם וחסרי תועלת אף שכבר לפני שלוש שנים המליצו השופטים למחוק את עבירת השוחד. גם את בקשת שופטי נתניהו לפנות להליך של גישור פלילי – הם דחו על הסף. זו לא רק טעות בשיקול דעת. זו רשלנות פושעת. אין לי מושג אם נתניהו יתבע אותם על החזר הוצאות. זה ברור שהוא זכאי להחזר.
וכל האמור כאן הוא רק בעניין השוחד בתיק 4000. העובדה שלשופטים לא הייתה המלצה דומה בשאר התיקים מעידה על כך שנתניהו לא יכול לחגוג. ההמשך יגיע.
תנו מקום לווילף
אין לי מושג למי אני הולך להצביע. אני קול צף. זה ברור שלא אצביע למפלגה כלשהי מגוש ההשתמטות, משום שציוני אמיתי לא יכול להצביע לגוש חרדי-לאומני. רוב המפלגות מתעלמות מהנושא הפלסטיני, שבמוקדם או במאוחר – נרצה או לא נרצה - יחזור לסדר היום. כבר היינו בקונספציה של טמינת הראש בחול. לא רצינו להקשיב להצהרות הפומביות של ראשי חמאס. זה לא עזר. קיבלנו את 7 באוקטובר.
בנושא הפלסטיני, נדמה שהמועמדת היחידה שאומרת דברים ברורים היא ד"ר עינת וילף, שעומדת בראש מפלגת "עוז". היא בקיאה בחומר. היא לא שמאל והיא לא ימין. היא לא תכניס אותנו לצרות של אשליות משמאל, ולא לאסון של מדינה אחת מצד ימין. היא אחת הבודדות שהתריעו, לפני 7 באוקטובר, שהבעיה המרכזית היא הפנטזיה של חיסול ישראל על ידי "זכות השיבה", ושסוכנות אונר"א היא לא הפתרון. היא הבעיה. היא אחת הדוברות הרהוטות והענייניות ביותר בעניין הפלסטיני, בהרבה שפות, גם בעולם. היא יודעת להתמודד עם האתגר התודעתי. ומכיוון שאנחנו במפולת בדעת הקהל במערב, אנחנו זקוקים לאישיות כבדת משקל כמו וילף.
אז למי אצביע? נאמר זאת כך. וילף חורשת את הארץ. יש לה תקוות, כפי שיש לכל מי שמקים מפלגה. אם לא יהיה לה סיכוי, כך היא הודתה, היא לא תגרום לבזבוז קולות. ועדיין, וילף היא נכס בכל מפלגה שהיא תהיה בה. אנחנו בעידן שבו ראשי המפלגות עדיין מחפשים את המועמדים הראויים ביותר. אז הנה, יש לכם מועמדת מן המוכן. משכילה, רהוטה,ידענית, ח"כית לשעבר במפלגת העבודה, עם ניסיון בישראל ובעולם. יש סיכוי שאצביע למפלגה שתצרף אליה את וילף. מן הסתם, זו תהיה רק אחת ממפלגות המרכז.
מנין האנגלית? לא מעניין
האנגלית שלי רחוקה מלהיות מושלמת. נכון, אני מרצה, מלמד ומתראיין באנגלית. אבל האנגלית שלי מעולם לא תהיה כמו של הילדים שלי, שהיו שנה אחת, רק אחת, בבית ספר יסודי בארה"ב, ולאחר חודשים בודדים הם כבר דיברו את השפה במבטא הנכון. עד היום הם צוחקים על האנגלית שלי. וכשצריך, הם מתקנים אותי.
לימודי האנגלית בישראל, כבר הרבה מאוד שנים, הם לא פאר המפעל הציוני. זוג חברים הוציא את הבן משיעורי אנגלית של מורה ממזרח אירופה, כדי שלא תהרוס את האנגלית שלו. ועדיין, רוב הישראלים מדברים אנגלית. זה כולל את גדי איזנקוט. לתעמולת הליכוד לא נותר איך לתקוף אותו, אז מתנפלים על האנגלית שלו. הרמטכ"ל לשעבר שהה כחצי שנה במכון וושינגטון. איך הייתה האנגלית שלו, שאלתי ידידים מהמכון. קודם כל, הם ענו לי, הוא זכור להם כמענטש. והאנגלית שלו - כמו שלך. ובעיקר, הם הוסיפו, תמיד רצינו לשמוע אותו בקבוצות דיון משום שהיה לו מה לומר.
בראש המדינה עומד אדם שגדל והתחנך בארה"ב. הוא היה אמור להבין את ארה"ב טוב מכל פוליטיקאי. ועם האנגלית המשובחת שלו, הוא הוביל אותנו לשבר הגדול ביותר עם יהודי ארה"ב, עם המפלגה הדמוקרטית, עם דעת הקהל ועכשיו גם עם הרפובליקנים ועם הבית הלבן. ואיך שכחנו, בנט מדבר אנגלית מהבית. מאז 7 באוקטובר היו לו הופעות מדהימות בערוצי תקשורת מובילים בעולם. האם זה מה שאמור לעשות אותו ראש ממשלה? שליטה בשפות היא עניין חשוב. אבל נתניהו הוא הוכחה מהלכת לכך שזה לא הכי חשוב.
