ישיבת המועצה בעיר ערד התפוצצה ביום שני האחרון. התושבים הגיעו למחות אחרי שגילו ששוב הארנונה עולה – הפעם בשלושה אחוזים – אבל איכות החיים בעיר רק הולכת ונשחקת. הרוב החילוני נמצא במאבק כבר שנים אל מול ההתחרדות של העיר, וההשלכות ניכרות בכל תחום.
זירת המאבק העיקרית היא הנדל"ן – גם בבחינת בניית דירות מגורים, גם בחלוקת ההנחות בארנונה, וגם בחלוקת מבני הציבור: גני ילדים, בתי ספר, מקוואות ובתי כנסת. באמצע העשור הקודם קידם סגן שר השיכון יעקב ליצמן מיהדות התורה תוכנית להקמת שכונה בת 1,900 יחידות דיור בצפון-מערב העיר ומאז אחוז החרדים בעיר זינק. רובם מגיעים מחסידות גור הקיצונית. כיום, מתוך כ-32 אלף תושבי העיר, כ-35 אחוז הם חרדים. השינוי בצביון החיים מהיר, וישנה הגירה שלילית של אוכלוסיות חזקות.
במשך שנים מתעכבות תוכניות לשיקום והתחדשות עירונית שקשורות בקשר הדוק להגירה החרדית לערד. כך למשל, חסידי גור לא משתמשים במעלית שבת ולכן לא מתגוררים בבניינים גבוהים, שלב הכרחי בכל התחדשות עירונית. בנוסף, הצורך במבני ציבור הולך וגובר, אבל ההכנסות אינן מספיקות לאור העובדה שחלק אדיר מהאוכלוסייה החרדית נתמך כלכלית ואיננו יצרני. במציאות זאת, עיריית ערד מתקשה לתת מענה לצרכים הסותרים של האוכלוסייה.
אתמול התקיימה הפגנה גדולה במרכז המסחרי בדרישה לשוויון והפסקת ההשתלטות החרדית. "המאבק הוא בכל תחום. אתה לא תראה שלט אחד עם תמונה של אישה בערד", אומר נעם כהן, ממובילי המחאות בעיר. "הפכנו מעיר שיודעת להכיל את כולם לעיר שנמצאת על סף התלקחות של מלחמת אחים. יש רגע בו צריך להחליט אם לעזוב או להילחם – והחלטנו להילחם". "בחיים שלי לא הפגנתי בשביל שום דבר, אבל המאבק על ערד מוציא אותי מהבית כי פה נולדתי", אומרת נעמה, בעלת עסק. "עכשיו זו הצרה שלנו, מחר זו תהיה הצרה בעוד הרבה מאוד יישובים".
מומחים למדיניות מזהירים כבר שנים שירושלים הבירה היא פרומו לישראל. התהליכים שעוברים עליה עוברים על החברה הישראלית כולה באיחור קל. אבל את עוצמת ההדף חוות דווקא הערים הקטנות, הרחוקות מהעין ומהלב. שם אין איזונים ובלמים, וכל תהליך שייארך עשורים בעיר כמו ירושלים יכול להגיע בעיר קטנה לכדי מצב בלתי הפיך בזמן קצרצר. ההפגנה בערד איננה רק עבור תושביה. היא אמורה להעיר כל אזרח בישראל.
