בארבעה ביולי 1776, ממש לפני 250 שנה מינוס יום, צילצל פעמון החירות כדי להזמין את תושבי פילדלפיה להגיע ולשמוע את הכרזת העצמאות של ארה"ב, אותו פעמון שהפך לסמל המהפכה האמריקאית ומוקדם יותר סימל את ביטול העבדות.
מחר בחצות (שעון ישראל), רגע לפני שעיר החירות תעמוד במרכז חגיגות יום העצמאות האמריקאי, פעמוני העולם כולו יצלצלו באופן וירטואלי על מנת להזמין את חובבי הכדורגל לצפות באצטדיון בפילדלפיה בנבחרת שמזוהה יותר מכל עם אותם ערכים, ומעבר לכך גם נראית כפייבוריטית הכי ברורה ללכת עד הסוף. לא בכדי נבחרה צרפת, זו שהעניקה לארה"ב במתנה את פסל החירות, להופיע באירוע המרכזי של חגיגות העצמאות. התכנון האופטימלי היה שבמשחק שמינית הגמר תתייצב מולה גרמניה, אבל לפרגוואי היו תוכניות משלה ועכשיו היא תנסה לחולל סנסציה נוספת, שעל פניו לא נראית הגיונית.
גם רוקי הצטרף לטירוף של הצרפתים
(FRANCK FIFE, AFP)
מד המעלות בפילדלפיה עמד אתמול על כמעט 40 מעלות, אבל מחר כבר צפוי פה גשם, לא כזה שיהרוס את החגיגה הגדולה. להזכירכם, בפעם הקודמת שצרפת שיחקה כאן, מול עיראק בשלב הבתים, המחצית השנייה נפתחה אחרי עיכוב של שעתיים בגלל סופת ברקים. האוהדים הצרפתים השתלטו על העיר, מערבבים בין חגיגות העצמאות לכאלה שעשויות להיות מחר אחרי העלייה לרבע הגמר, ובכל מקרה אף אחד לא מתכנן לרגע לחזור הביתה לפני ה-19 ביולי, מועד משחק הגמר בניו-ג׳רזי. ככל שהטורניר מתקדם, המחירים לכרטיסים למשחקי צרפת רק מרקיעים, וכרגע הם הגיעו ל-3,500 דולר ונושקים לשמי פילדלפיה.
מדובר כנראה במשחק שמינית הגמר עם הפערים הגדולים ביותר בין הנבחרות. בזמן ששווי הסגל הצרפתי עומד על מיליארד יורו וחצי, זה של פרגוואי מגיע ל-150 מיליון בלבד, עשרה אחוז מהצרפתים. רק לקיליאן אמבאפה, שבניגוד לקריירת המועדונים שלו מגלה בארה״ב 2026 סולידריות לחבריו בנבחרת וחוסר אגו, יש שווי שוק של 180 מיליון יורו - יותר מכל הנבחרת עם הפסים האדומים-לבנים שחוללה סנסציה מול גרמניה עם משחק לחימה אדיר. מנגד, חוליו אנסיסו משטרסבורג הוא בעל השווי הגדול ביותר בפרגוואי עם 25 מיליון.
פרגוואי, מדינה עם 7.1 מיליון תושבים, נמצאת אמנם בקו צמיחה כלכלי אבל עדיין ענייה מברזיל, צ׳ילה ואורוגוואי. מבחינתה, עצם העובדה שהיא עדיין פה ואילו אורוגוואי בעלת המסורת כבר מזמן בבית זה הישג אדיר.
פסטיבל של כדורגל וצבע
לפילדלפיה הגיעו אלפי אוהדים בודדים, אבל הם מספקים אווירה מדהימה והשתלבו היטב בחגיגות העצמאות. הפסים האדומים-לבנים מתמזגים עם הטריקולור הצרפתי והכוכבים והפסים האמריקאים ויוצרים ברחובות פילדלפיה פסטיבל אדיר שמשלב כדורגל ותרבות מקומית.
מראש, המפגש הזה הוא ממש לא כוחות. פרגוואי, גם אם תסיים את דרכה מחר, תכניס את המונדיאל הזה למורשת הלאומית שלה עם הדחתה של גרמניה. ניצחון סנסציוני פה יוביל לחגיגות אדירות במדינה הצנועה, אבל קשה להאמין שזה מה שיקרה. מבט על הלגיונרים מפרגוואי שמשחקים באירופה מציג את הפער הענק. עומאר אלדרטה מסנדרלנד, חואן קאסרס שהדיח את אלי דסה מעמדת המגן הימני בדינמו מוסקבה, דייגו גומס מברייטון, אנטוניו סנאבריה מקרמונזה, חוליו אנסיסו משטרסבורג וגוסטבו קבאיירו מפורטסמות' - לא קבוצות מהטופ העולמי. בצד השני, עוסמאן דמבלה ואמבאפה שברו את שיא הבישולים האחד לשני, מייקל אוליסה מתפוצץ, בראדלי ברקולה ודזירה דואה בלתי ניתנים לעצירה ואפילו ריאן שרקי נכנס רק לדקות סיום.
האדם הכי עסוק מחר באצטדיון בפילדלפיה, רגע לפני שמפעיל הזיקוקים העירוני ייכנס לפעולה, יהיה השוער אורלנדו חיל שהפך לגיבור לאומי בפרגוואי. מי שניצח את גרמניה בדו-קרב הפנדלים, מה שאף שוער אחר מעולם לא הצליח לעשות בגביע עולמי, עוד נאלץ לפני ארבע שנים למכור את מדיו, כולל אפודת הנבחרת עד גיל 20, כדי לפרנס את משפחתו. מחר הוא יעלה מול המטוסים הצרפתיים, חוד ההתקפה מהטובים בהיסטוריה של המונדיאלים, וינסה להתעלות שוב. השוער של סן לורנסו מארגנטינה ספג רביעייה מארה"ב, אבל בשלושת המשחקים הבאים הוא נכנע רק פעם אחת כשהוא עוצר 16 מ-17 הבעיטות ששוגרו לעברו.
קנדה - מרוקו (שמינית גמר, שבת, 20.00). מבין היריבות שפגשה קנדה עד כה הייתה רק אחת ברמה גבוהה באמת, שווייץ, וזה נגמר בהפסד. ההגרלה תרמה להתקדמות בטורניר ולטירוף הקנדי, אבל מרוקו האיכותית היא עולם אחר, וייתכן שכאן ייגמר המסע של המארחת.
