פער תקציבי של כ-40 מיליארד שקל נוצר בין משרד הביטחון למשרד האוצר סביב תקציב מערכת הביטחון. אחת הסיבות המרכזיות – כמובן מלבד הלחימה באיראן ובלבנון בצל המחסור בלוחמים – היא העובדה שבמהלך השנה הוטלו על צה"ל שורת משימות קבועות שלא נלקחו בחשבון בעת גיבוש התקציב.
בראש המשימות שלא תוכננו מראש, עומדת ההחלטה להחזיק בכ-60% משטח רצועת עזה באמצעות מוצבי קבע, ולבסס את השליטה באזור. בתוך רצועת עזה יש לא פחות מ-40 מוצבים של צה"ל, כאשר בעוטף ישנם עשרה מוצבי קבע נוספים. בעזה פועלות שש חטיבות ושתי מפקדות אוגדה, שמהוות יחד עלות בלתי-נתפסת. בהיקף כוחות משמעותי כזה, אפשר לשקול לוותר על כיתות הכוננות בעוטף.
מלבד עזה, הוחלט להותיר את צה"ל בדרום לבנון ולהקים מוצבים לאורך "הקו הצהוב” בעומק של כ-10 קילומטרים, להגביר את המאמצים למצוא פיתרונות לאיום הרחפנים, ולהרחיב משמעותית את היקף משימות האבטחה ביהודה ושומרון בעקבות החלטות הממשלה על הקמת עשרות יישובים, חוות ומאחזים.
"כל אחת מההחלטות האלה היא החלטה לגיטימית של הדרג המדיני", אמר גורם ביטחוני. "אבל לכל החלטה יש מחיר, ומישהו צריך לממן אותו".
מנגד, בקרב מפקדי המילואים דווקא נשמעת ביקורת על אופי חלק מהמשימות המוטלות על הכוחות. ובראשן הרחבת משימות האבטחה ביו"ש. "רוצים להקים חוות? תפעילו חברות אבטחה אזרחיות. אין היגיון להשתמש במילואימניקים למשימות שאינן חיוניות. במיוחד כשחסר לצבא כוח לוחם", אומר קצין מילואים.
לדבריו, "מילואימניקים לא רוצים להגיע לתעסוקה מבצעית שבה הם מתמודדים גם עם פשיעה לאומנית וגם עם טרור יהודי, ולכן הם מצביעים ברגליים. בשנה האחרונה מפקד גדוד מילואים שהיה אחראי על גזרת חווארה במהלך עימות עם מתיישבים שבר אצבע. לא עזבנו את הבית ואת מקום העבודה כדי להתמודד מול יהודים. אם צריכים אותנו – קחו אותנו ללבנון ולעזה. זו המשימה שלנו. אכיפת החוק היא תפקידה של המשטרה, ואם היא לא מסוגלת לבצע אותה, המדינה יכולה להיעזר בחברות אבטחה אזרחיות", הוא תוקף.
במשרד האוצר אומרים ש"הצבא צריך להבין, אנחנו בשגרת מלחמה שיכולה לקחת גם שנים, אי אפשר לקיים את כולה עם היקף מילואים נרחב עד כדי כך". בצה"ל מגיבים ומסבירים כי "חסרים לנו לוחמים בשירות חובה. הממשלה לא מסייעת עם חוק הגיוס, חייבים להשתמש במילואים". למרות בקשות והסברי צה"ל, באוצר טענו בתגובה: "יש המון חיילים שאינם לוחמים. תשתמשו בהם".
על אף הקשיים, הושגה התקדמות משמעותית במגעים בין משרד האוצר למשרד הביטחון. לפי מידע שהגיע ל"ידיעות אחרונות", מתוך פער תקציבי של כ-40 מיליארד שקל שנוצר עד לסוף שנת התקציב, סוכם כי בשלב הראשון יועברו לצה"ל 15 מיליארד שקל באופן מיידי. יתרת הסכום, כ-25 מיליארד שקל, צפויה להיות מועברת בהמשך השנה בפעימות, בהתאם לקצב ביצוע התקציב בפועל ולהסכמות בין משרדי האוצר והביטחון.
באוצר מבינים שצה"ל נמצא במשבר עמוק. המלחמה המתמשכת, הדרישות ההולכות וגוברות מצד הדרג המדיני, העובדה שהממשלה אינה מסייעת בהגדלת הסד"כ ואף מקטינה אותו, והקושי ההולך וגובר לגייס צעירים לשירות תובעני וארוך טווח – כל אלה מחייבים שינוי תפיסה.
למזלו של צה"ל, הפעם ניצבים בצד השני של שולחן הדיונים שני בכירים שמכירים היטב את המערכת הביטחונית: תא"ל במיל' מהרן פרוזנפר, לשעבר היועץ הכספי לרמטכ"ל וכיום ראש אגף התקציבים במשרד האוצר, ומיכל עבאדי בויאנג'ו, החשבת הכללית במשרד האוצר. השניים אינם מגיעים בגישה לעומתית כלפי משרד הביטחון או צה"ל, אלא מחפשים פתרונות יצירתיים שיאפשרו לצבא להתמודד עם האתגרים הכלכליים והמבצעיים.
הפעם נראה שלא מדובר בעוד פלסטר תקציבי, אלא במהלך עומק שעשוי לכלול שינויים דרמטיים במערך שירות החובה, המילואים והקבע, לצד רפורמות בעולם הרכש. במערכת הביטחון אומרים כי העברת 15 מיליארד השקלים תאפשר לצה"ל מרחב נשימה ותספק מענה לצרכים הדחופים ביותר. הכסף יופנה בראש ובראשונה לשיקום הכשירות המבצעית של הצבא, להשלמת מלאי המיירטים והחימושים לכלל הזרועות, לשיקום אמצעי הלחימה והכלים שנשחקו במהלך המלחמות, וכן להשקעה בפלטפורמות אוויריות, באמצעי ניוד לכוחות היבשה ובפלטפורמות ימיות.
במקביל, הושגו הבנות גם בסוגיית תוכנית ההתעצמות הרב-שנתית של צה"ל, המוערכת בכ-350 מיליארד שקל לעשור הקרוב. מערכת הביטחון קיבלה התחייבות תקציבית לכמחצית מהסכום – תוספת של כ-10 מיליארד שקל בשנה. בנוסף, נותרה על כנה העסקה לרכש שתי טייסות מטוסי קרב מדגם F-15 IA ו-F-35I אדיר, בהיקף של כ-40 מיליארד שקל, שעליה סוכם לפני כשנה. המטוסים צפויים להיקלט בחיל האוויר במהלך העשור הבא ולהחליף בהדרגה מטוסים ותיקים, אך בשלב זה אינם מיועדים להגדיל את סדר הכוחות של החיל.
