ההתבטאות החריגה של שר החוץ הטורקי הקאן פידאן, לפיה "ישראל הפכה לנטל שהאנושות אינה יכולה לשאת עוד", אינה עוד אמירה חריפה במסגרת חילופי ההאשמות בין ירושלים לאנקרה. בירושלים רואים בה חלק מהסלמה רחבה יותר ביחסים עם טורקיה – דווקא בעיתוי הרגיש ביותר מבחינת ישראל: ימים ספורים לפני פסגת נאט"ו באנקרה, שאליה צפוי להגיע נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ כאורחו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן.
במערכת המדינית והביטחונית בישראל מבינים כי השאלה החשובה איננה עוד מה אומרים ארדואן או שר החוץ שלו, אלא מה צפוי טראמפ להעניק לטורקיה במסגרת ניסיונו לקרב מחדש את אנקרה לוושינגטון. החשש הישראלי מתמקד בשתי אפשרויות: חידוש השתלבותה של טורקיה בתוכנית מטוסי הקרב החמקניים F-35, משם סולקה ב-2019, או לכל הפחות אישור אמריקאי למכירת מנועי F110 שישמשו את מטוס הקרב הטורקי החדש KAAN – פרויקט הדגל של התעשייה הביטחונית הטורקית. טראמפ עצמו רמז בשבוע שעבר, כאשר נשאל אם הוא מגיע לפסגה עם "שק מתנות" עבור ארדואן, כי הוא "כנראה יעשה משהו שישמח אותו מאוד". האמירה הזו התקבלה בירושלים בדריכות רבה.
"מנהיג משכמו ומעלה". טראמפ וארדואן
(Pablo Martinez Monsivais, AP)
מאבק על השפעה ומעמד
אם בעבר נתפס המשבר בין ישראל לטורקיה בעיקר כמשבר דיפלומטי סביב הסוגיה הפלסטינית, הרי שכיום התמונה רחבה בהרבה. לדברי מומחים בישראל, מדובר ביריבות אסטרטגית על ההגמוניה האזורית, המשתרעת מסוריה ועד נתיבי האנרגיה והמסחר העתידיים בין המפרץ לאירופה.
לדבריהם, איש בירושלים או באנקרה אינו מעריך כי שתי המדינות נמצאות בדרך לעימות צבאי ישיר. להפך – עימות כזה אינו משרת את האינטרסים של אף אחד מהצדדים, ובוודאי לא של טורקיה כחברה בנאט"ו. המאבק האמיתי הוא על השפעה, על כוח ועל מעמד אזורי. למגינת ליבה של ישראל, טורקיה מצליחה בשנים האחרונות לבסס את עצמה כמעצמה אזורית עולה – צבאית, תעשייתית ואנרגטית – בעוד יחסיה האישיים של הנהגתה עם טראמפ מעניקים לה יתרון נוסף.
על רקע זה בלטו במיוחד דבריו של שר החוץ הטורקי, הקאן פידאן, שאמר כי "ישראל הפכה לבעיה עבור הקהילה הבינלאומית כולה" וכי היא "נטל שהאנושות אינה יכולה לשאת עוד". פידאן האשים את ישראל בביצוע "מעשי טבח", טען כי העולם כולו מפתח רגשות אנטי-ישראליים והציג את טורקיה כמדינה הראשונה שנקטה צעדים ממשיים נגד ישראל באמצעות הפסקת הסחר בין המדינות.
שר החוץ גדעון סער הגיב בחריפות וכינה את הדברים "הסתה ברורה לרצח עם". לדבריו, הצגת העם היהודי כ"נטל" היא דה-הומניזציה המזכירה את שפתם של המשטרים האפלים ביותר בהיסטוריה. ההתבטאויות הללו מצטרפות לדברי הנשיא ארדואן, שהחריף אף הוא את הטון בעקבות החלטת ממשלת ישראל להכיר ברצח העם הארמני.
לדברי גורמים המעורים ביחסי ישראל-טורקיה, בירושלים דווקא לא הצטערו על העיתוי שבו בחר פידאן להשמיע את דבריו. להערכתם, ההתקפה המילולית נגד ישראל, ימים ספורים לפני ביקורו של טראמפ, ממחישה בפני הממשל האמריקאי את אופייה הבעייתי של ההנהגה הטורקית.
אלא שאותם גורמים גם מודים כי ספק אם הדבר ישפיע על החלטותיו של טראמפ. מערכת היחסים האישית בין טראמפ לארדואן מעסיקה כיום את ירושלים לא פחות מההתבטאויות החריפות מאנקרה. טראמפ הִרבה לשבח את הנשיא הטורקי בעבר, כינה אותו "מנהיג משכמו ומעלה" וסיפר כי נענה להזמנתו האישית להגיע לפסגת נאט"ו.
השניים צפויים להיפגש בארבע עיניים במהלך הפסגה, בפגישה שעשויה לעצב מחדש את יחסי ארצות הברית-טורקיה. הנושא אינו מסתכם רק במטוסי קרב. וושינגטון רואה באנקרה שחקן מרכזי בזירה הסורית, בים השחור, בקווקז ובמזרח התיכון כולו. מבחינת טראמפ, שמעדיף לעבוד עם מנהיגים חזקים ובעלי השפעה, ארדואן נותר שותף אסטרטגי חשוב.
המומחה לטורקיה, ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק ממרכז דיין באוניברסיטת תל-אביב, סבור כי ישראל רק מתחילה להפנים שהעימות מול טורקיה אינו זמני. לדבריו, מדובר ביריבות אזורית עמוקה, בעלת ממדים דתיים, לאומיים והיסטוריים, המחייבת את ישראל לגבש אסטרטגיה כוללת ולא להסתפק בתגובות נקודתיות.
לדבריו, הפנייה הפומבית של ישראל לארצות-הברית בניסיון למנוע מכירת מטוסי F-35 לטורקיה עלולה אף להזיק לתדמיתה באנקרה, משום שהיא מציגה את ישראל כמי שמנסה לבלום את יריבתה באמצעות לחץ אמריקאי במקום באמצעות מהלכים עצמאיים. באשר לדבריו של פידאן, מעריך ינרוג'ק כי שר החוץ הטורקי מנצל את האווירה האנטי-ישראלית השוררת בטורקיה כדי לחזק את מעמדו הפוליטי, בידיעה שישראל אינה צפויה להגיב באמצעים צבאיים.
כאמור, מאבק בין ישראל לטורקיה רחוק מלהסתכם בשאלת עזה או סוריה. זהו מאבק על מסדרונות האנרגיה העתידיים מהמפרץ לאירופה, על נתיבי הסחר במזרח הים התיכון, על ההשפעה בעולם הסוני ועל מעמדה של כל אחת מהמדינות כבעלת ברית מועדפת של וושינגטון.
בזמן שישראל מחזקת את שיתוף הפעולה עם יוון וקפריסין, טורקיה מבקשת להפוך למרכז האנרגיה והתחבורה של האזור. במקביל היא משקיעה מיליארדים בתעשיות הביטחוניות המקומיות. בישראל חוששים מהתבססות צבאית של טורקיה בסוריה ומכך שתבנה לסורים צבא מתקדם.
פגיעה במאזן הכוחות האזורי
בירושלים מבינים כי האתגר הטורקי אינו חולף. השאלה שמעסיקה כעת את מקבלי ההחלטות איננה רק כיצד להגיב לאמירות הקשות של אנקרה, אלא גם כיצד להתמודד עם האפשרות שטראמפ יבחר להחזיר את טורקיה למרכז הברית האסטרטגית האמריקאית – גם במחיר פגיעה במאזן הכוחות האזורי כפי שישראל מבקשת לשמר אותו. מה שמדאיג מאוד בהחרפת המשבר בין ישראל לטורקיה הוא התנהגותה של ארה"ב. במקום לעשות סדר, להרגיע את הרוחות ולמתן את ההתבטאויות בשני הצדדים, בעיקר בצד הטורקי המתלהם – האמריקאים נותנים לשתי המדינות להתקוטט מילולית.
בעבר הבהירו האמריקאים שלא צריך להתרגש מההתבטאויות של ההנהגה הטורקית שמכוונות למטרות פוליטיות פנימיות. ישראל הבהירה לאמריקאים שאחרי 7 באוקטובר למדנו שדיבור במערכה הראשונה הופך לאקדח במערכה השנייה. אבל דומה שהאמריקאים לא מבינים שאם לא יעצרו את זה עכשיו – הדבר עלול לצאת מכלל שליטה.
