ביום שאחרי המשחק הטוב ביותר במונדיאל 2026 עד עכשיו, עדיין קשה להחליט מה היה הסיפור הגדול יותר בהארד רוק סטדיום מיאמי: עוד פרק בלתי נתפס באגדה של לאו מסי, או הלילה שבו קייפ ורדה הזעירה הכריחה את אלופת העולם להרחיק כדורים בדקה ה-120 פלוס, כאילו חייה תלויים בזה.
בעצם, אפשר להשאיר את ההחלטה על תיקו, כמו אחרי 90 הדקות. גם וגם. כי בלי האומץ של קייפ ורדה, בלי הכדורגל השמח שלה, בלי השוויון השני המטורף של סידני לופש קבראל, מסי לא היה מקבל עוד במה מורחבת שבה יוכל להזכיר לעולם שגם אחרי הארכה, בחום בלתי אפשרי ובלחות איומה של מיאמי, הוא עדיין האיש שארגנטינה מחפשת כשהכול מתחיל לקרוס. האיש שדואג שזה ייגמר ב-2:3 ועלייה לשמינית הגמר.
צמוד יותר משחשבו. מסי עוזר לז'ובאנה קבראל לקום
(עוז מועלם)
מושיע בן 39
היריבה הבינה בדיוק מול מי עמדה ואת גודל המעמד. אחרי שהמשחק נגמר, כמה משחקני קייפ ורדה חיכו למסי בזמן שהתראיין, ביקשו סלפי, חולצה, חתימה, ביקשו רגע קטן עם האיש שבסוף שבר להם את הלב. מסי נעתר בשמחה, לא בלי עקיצה קטנה: "על המגרש הם בעטו בי בלי רחמים, ובסוף ביקשו חולצה ותמונות". זו לא הערת שוליים, זו הגדולה שלו. גם מי שמנסה לעצור את מסי רוצה בסוף לקחת איתו חתיכה מהאגדה. ווזיניה, השוער והגיבור של קייפ ורדה, היה נרגש במיוחד מהמפגש בסיום עם מספר 10, שכלל חיבוק. "מסי אמר לי - אתם צריכים להיות גאים מאוד במה שעשיתם״, סיפר.
המספרים של מסי כבר נשמעים כמו משהו שלקוח מעולם אחר, אבל הבעיה היא שכבר כתבתי את המשפט הזה עשרות פעמים בעבר והפרעוש פשוט משכתב את ספר השיאים שוב ושוב. 20 שערים בגביע העולמי, שבעה בטורניר הנוכחי, שמונה משחקי גביע עולם רצופים שבהם כבש, 30 הופעות במונדיאלים, יותר מכל שחקן אחר בהיסטוריה. ועדיין, הוא קיעקע נתון מרשים גם נגד קייפ ורדה - 120 דקות בגיל 39. מסי לא רק כבש את הראשון, לא רק היה מעורב כמעט בכל המהלכים ההתקפים של ארגנטינה, אלא נשאר על הדשא עד השנייה האחרונה בגיל שבו הכוכבים הגדולים כותבים ספרי זכרונות. בעצם, הרבה אחרי השריקה לסיום, בגלל הבקשות של שחקני היריבה.
אחרי שהחרדה התפוגגה, ארגנטינה יכולה לנשום אבל צריכה לנסות לפרק את הדאגות נוכח המשחק הצמוד מול הוורדאים. הבוקר שאחרי מעלה גם שאלה לא פשוטה עבור ארגנטינה. איך ייתכן שנבחרת עם עומק כזה, עם חוליאן אלבארס, תיאגו אלמדה, אלכסיס מק אליסטר, רודריגו דה פול, אנסו פרננדס, כריסטיאן רומרו וליסנדרו מרטינס, עדיין נשענת ברגעי ההכרעה על המבוגר בשחקניה.
״ברור שהגיע לנו לנצח ולהעפיל״, אמר סקאלוני בסיום. ״אבל זה היה משחק קשה בצורה יוצאת דופן. השחקנים סיימו את המשחק גמורים לחלוטין. יש דברים שאנחנו צריכים לשפר, אבל הם הראו חוסן נפשי. הם עייפים בגלל ההארכה, בגלל יותר מדי דקות משחק, וחלקם סבלו מהתכווצויות. אבל כשהם משחקים עם הלב, הם מסוגלים להתגבר על כל דבר. הקבוצה הראתה היום את האופי שלה ואת הערך שלה״.
סקאלוני הודה שהמשחק היה רחוק מאוד מהטיול שרבים ציפו לו, במיוחד אחרי שער השוויון השני של קייפ ורדה בהארכה, שהעמיד את אלופת העולם בפני אפשרות של סנסציה אדירה. "אני רק רציתי שהמשחק כבר ייגמר. ראיתם איזה שער מדהים הם כבשו. אני תמיד נזהר. הייתי הרבה יותר רגוע ממה שנראיתי כלפי חוץ. כולם חשבו שזה יהיה משחק קליל, אבל אנחנו ידענו שזה לא יהיה כך".
כשנשאל האם מעמד הפייבוריטית מתחיל להכביד על ארגנטינה, ענה: ״לא. הדבר הכי טוב בנבחרת הזאת הוא שהיא פשוט חוזרת שוב ושוב. השחקנים האלה ממשיכים לתקוף כאילו הלב שלהם נמצא בתוך הנעליים. אני חושב שעמדנו באתגר. גם המגרש היה מוזר מאוד. הכדור לא זרם כמו שאנחנו רגילים, והתנאים לא היו אידיאליים בכלל״. הכותרת של המאמן בכלל לא שייכת לטקטיקה. ״מה זה אומר להיות ארגנטינאי? לסבול״.
סקאלוני גם חיבק את היריבה: ״קייפ ורדה נתנה מאתיים אחוז, ובכדורגל זה מיישר פערים. האוהדים שלנו הם הראשונים להבין שזו ארגנטינה, ושאצלנו שום דבר אף פעם לא קל״.
איזה גולאסו
אלא שהקושי של ארגנטינה לא נבע רק מהלחץ ומהדרמה, הוא היה גם טקטי. במשך שנים בנתה הנבחרת מערכת שמאפשרת למסי לשמר אנרגיה בשלבים מסוימים של המשחק כדי להכריע ברגעים החשובים. בגיל 39 אף אחד כבר לא מצפה ממנו ללחוץ בלמים במשך שעתיים של כדורגל.
המשמעות היא ששחקנים כמו דה פול ומק אליסטר צריכים לכסות יותר שטחים, לדחוף קדימה ולחזור במהירות לאחור. מול קייפ ורדה זה לא תמיד עבד. הקישור עלה גבוה מדי בחלקים מהמשחק, המרחקים מההגנה נפערו והיריבה ידעה בדיוק איפה לתקוף. השערים שלה הגיעו ממעברים, בשטחים שנפתחו בין הקווים של אלופת העולם, למרות שתכלס השער השני היה תולדה של כישרון עצום ופחות של אי סגירה טקטית. מסי עצמו הודה שיש ״הרבה דברים שצריך לתקן".
קייפ ורדה היא הרבה יותר מסיפור סינדרלה חמוד. זו נבחרת עם זהות טקטית ברורה. המאמן בוביסטה בנה קבוצה מהירה וחכמה, עם קווים צפופים מאוד, לחץ מדויק במרכז המגרש ומעברים מהירים ברגע שהכדור נחטף. קייפ ורדה לא מחזיקה בכדור לשם ההחזקה אלא מחפשת התקפה מהירה. זו הדרך שבה הגיע השער של דרוי דוארטה, וזו הדרך שבה קבראל הבקיע את השוויון 2:2 בדקה ה-103: המגן קיבל את הכדור באגף שמאל, התחפש למסי, פירפר את ההגנה הארגנטינאית ושלח מסובבת אדירה לחיבורים - אחד מהשערים היפים בטורניר. הוא ניצל את הרגע כדי לעלות ליציע ולהתחבק עם בת הזוג. דממה נפלה על האצטדיון שהיה מלא ביותר מ-60 אלף ארגנטינאים. זה היה הרגע שבו הבינו כולם שארגנטינה באמת פגיעה ושכף ורדה פשוט נבחרת טובה.
בוביסטה סיכם את המסע של הנבחרת שלו: "עשינו את המיטב ועשינו את זה באומץ. הראינו לעולם את הזהות שלנו. ההדחה הייתה כואבת, אבל גם הוכחה לכך שנבחרת קטנה יכולה לחלום בגדול ולהתחרות מול הטובות בעולם בלי לוותר על הסגנון שלה״.
זו בדיוק הסיבה שקייפ ורדה הפכה לאהובת הקהל של הטורניר. היא פתחה עם 0:0 היסטורי מול ספרד, המשיכה ל-2:2 הירואי מול אורוגוואי, ועלתה לשלב 32 האחרונות בלי ניצחון אחד, אבל גם בלי הפסד ובוודאי בלי רסיס אחד של רגשי נחיתות. אחר כך הגיעה הדרמה מול ארגנטינה. קייפ ורדה לא הפסידה לאף אחת משלוש הענקיות שפגשה בתוך 90 דקות. היא הגיעה למונדיאל הראשון בתולדותיה ויצאה ממנו כסנסציה.
גיבור ושמו ווזיניה
ווזיניה, השוער בן ה-40, הפך לפנים של הנבחרת. אחרי המשחק נגד ארגנטינה הוא אמר: ״עכשיו העולם כבר יודע איפה נמצאת קייפ ורדה. שיחקנו מול ארגנטינה כשווה בין שווים״. לפני המשחק הוא הגדיר את מסי כשחקן ייחודי ומהיום הוא כבר יוכל לשמור לנכדים את הפרק שבו עצר את השחקן הטוב בעולם מספר פעמים, כולל כדור חופשי אחד שעשה דרכו לרשת.
גם אוהדי ארגנטינה ידעו להעריך את מה שראו. מחוץ לאצטדיון, הרבה אחרי השריקה, התערבבו שני מחנות האוהדים. הארגנטינאים המשיכו לשיר את Brasil, decime qué se siente, אותו המנון מפורסם ממונדיאל 2014 שמסתיים במשפט שיישאר לנצח חלק מהפולקלור: “Maradona es más grande que Pelé”. "מראדונה גדול מפלה".
אבל לצד השירים הייתה גם הערכה אמיתית ליריבה. תמונות משותפות, חיבוקים, מחיאות כפיים. לא אדיבות מנומסת, אלא הכרה בכך שקייפ ורדה נתנה משחק אדיר. לאונרדו, אוהד שפגשנו מחוץ לאצטדיון, עדיין ניסה להסדיר נשימה. “לא ייאמן שבגיל 39 מסי הוא עדיין האיש שצריך להציל אותנו. אני אוהב אותך, ליאו״. לאונרדו יודע. כל ארגנטינה יודעת.
ארגנטינה תמשיך נגד מצרים בשמינית הגמר, שתי הנבחרות מגיעות אחרי 120 דקות. זמן לבדוק מי יוכל בכלל לעמוד על הרגליים ואם שוב זה יהיה דווקא שחקן בן 39.
