אפילו החתונה של טיילור סוויפט, שחסמה את רחובות מנהטן בסוף השבוע והפכה את העיר כולה לסוג של הפנינג אחד גדול, לא הצליחה לשנות את סדר היום הספורטיבי של ניו-יורק והסביבה. עיני עולם הכדורגל כבר נשואות מעבר לגשר, אל ניו-ג'רזי, שם ייערך הקרנבל האמיתי: קרב ענקים בשמינית גמר המונדיאל – ברזיל מול נורווגיה, ויניסיוס מול ארלינג הולאנד.
זה לא עוד מפגש. זה דו-קרב ישיר בין שניים מהכוכבים הגדולים ביותר של הטורניר הזה, שני שחקנים שהופכים את המשחק הזה לאחד הלוהטים בשלב הנוקאאוט.
ארגנטינה באופק
זו ללא ספק הנבחרת הגדולה ביותר שנורווגיה הציגה לעולם אי פעם, ולא מפתיע שהיא עשתה היסטוריה כשעברה לראשונה בתולדותיה את שלב הבתים. ולפי האיכויות שלה, יש לחבורה של סטולה סולבאקן עוד הרבה מה לתת במונדיאל הזה. היא גם מחזיקה בנתון חריג במיוחד - היא לא הפסידה מעולם לברזיל. גם במפגש האחרון במונדיאל, ב-98' בצרפת, נורווגיה הפתיעה את הסלסאו וניצחה.
ברזיל, מנגד, מגיעה כמעצמת כדורגל אדירה - חמישה גביעי עולם, מסורת אינסופית וציפייה אחת ברורה: לעבור משוכה שהיא לא הצליחה לדלג מעליה בארבעה מפגשים שונים. כל תוצאה אחרת מלבד עלייה לרבע הגמר תיחשב שם לא רק לאכזבה מקצועית אלא גם לפגיעה ביוקרה הלאומית – אפשר אפילו לומר אסון ספורטיבי.
וכך נבנה אחד המשחקים המסקרנים של שלב שמינית הגמר: מצד אחד שמחת החיים הברזילאית - היצירתיות, היכולת האישית והכישרון שמגיע כמעט מכל שחקן התקפה. מצד שני נורווגיה - עם תנועת החתירה שמטריפה את הטורניר. מטיימס סקוור ועד אזור הדאונטאון של מנהטן, קריאות ה-Row הפכו לאחד הסמלים המזוהים ביותר של המונדיאל הזה. אלפי אוהדים באדום מציפים את הרחובות ויוצרים תחושה של שבט ויקינגי מודרני - כזה שמצד אחד נראה חוגג ומשוחרר, ומצד שני משדר כוח, משמעת ואחדות.
לא מדובר במסורת עתיקה, אלא בסוג של שפה חדשה. מסר פשוט - כולם חותרים לאותו כיוון, כולם ביחד. שיתוף הפעולה בין השחקנים רק חיזק את זה, במיוחד אחרי המשחק מול חוף השנהב, אז חולקו מקלות התופים למרטין אודגור, שהוביל את האוהדים לחגיגות חתירה שהפכו לוויראליות ברשת.
הברזילאים מצידם מייצרים, כהרגלם, קרנבל של ממש ברחובות העיר. צבעים, מוזיקה, ריקודים וחגיגות שמזכירות למה הכדורגל שלהם תמיד גונב את ההצגה ומתעלה מעל היתר. גם חלומות על מפגש אפשרי בחצי הגמר עם ארגנטינה כבר באוויר, אבל לפני כן יש משוכה קשה במיוחד – עד כדי כך שאין פה פייבורטית ברורה.
בדמותו של אנצ'לוטי
הסיפור הגדול של הערב במט-לייף סטדיום יהיה כמובן הקרב הישיר בין שניים מהשחקנים הכי מסקרנים של המונדיאל. מצד אחד ויניסיוס, שמציג טורניר מצוין ונכנס לרשימה יוקרתית של כובשים לצד שמות כמו ז'אירזיניו, רומאריו ורונאלדו, לאחר שהבקיע בכל אחד ממשחקי שלב הבתים.
מצד שני הולאנד, שממשיך לקרוע רשתות עם חמישה כיבושים בטורניר, כולל שער ניצחון מול חוף השנהב. גם אם הוא פחות מעורב בבניית המשחק, ויניסיוס תמיד נמצא במקום הנכון בזמן הנכון. הוא עבר שינוי משמעותי בטורניר הזה – כבר לא רק שחקן התקפה מבריק מריאל מדריד - אלא כזה שלוקח אחריות מלאה על הנבחרת, יורד לעזור בהגנה ונראה כמו האיש שמחבר בין כל המערכים.
נראה שהחיבור המחודש של ויניסיוס עם המאמן קרלו אנצ'לוטי עשה לו רק טוב. הוא הרבה יותר רגוע ושקול, הרבה יותר מעורב ויציב מבעבר. ועדיין, למרות כל זה, השאלה הגדולה נשארת פתוחה - האם הברזילאי ניצב בשורה אחת עם שחקנים כמו לאו מסי, קיליאן אמבאפה או הולאנד.
נולד מחדש אצל אנצ'לוטי. ויניסיוס
(PATRICIA DE MELO MOREIRA, AFP)
ניסיון ההשוואה לנבחרת ברזיל של 1994 אולי מפתה, אבל לא מדויק. אז הייתה ברזיל עם קאפו, דונגה, רומאריו ובבטו - נבחרת מאוזנת, עם היררכיה ברורה ומנהיגות ברורה על המגרש. הנבחרת הנוכחית אולי פחות הרמונית, אך הרבה יותר תלויה בכישרון אישי. ויניסיוס נותר כמעט לבדו בחלק הקדמי, במיוחד אחרי הפציעה של ראפיניה, והוא זה שממנו מצפים לרגעים הגדולים.
מן העבר השני, הסופרסטאר הנורווגי כבר מזמן שם. חלוץ קלאסי, סקורר טהור, כזה שלא צריך הרבה הזדמנויות כדי להכריע משחקים. גם כשהוא פחות מעורב, המספרים שלו ממשיכים לדבר.
הולאנד אמנם פחות מעורב בבניית המשחק, אבל היעילות שלו היא זו שעושה את ההבדל ברמות האלה.
עזבו טקטיקה
במונדיאל שבו כל הכוכבים הגדולים כבר כאן - מסי, כריסטיאנו רונאלדו, אמבאפה והארי קיין - זה יהיה המפגש הישיר הראשון בין שניים מהשמות הגדולים ביותר כיום בכדורגל העולמי (הולאנד לא שותף מול צרפת). כל אחד מהם ינסה לקחת את הנבחרת שלו עוד צעד אחד קדימה, אל רבע הגמר.
ברזיל אולי מגיעה עם מסורת, ניסיון ועומק היסטורי, אבל נורווגיה מביאה סגל צעיר, רעב ומאוזן שמאמין שהוא יכול לשנות סדרי עולם. ובסוף, למרות כל הדיבורים על טקטיקה, מערכים והיסטוריה - זה יוכרע בדבר אחד פשוט: הקרב בין הוויקינג לאיש הסמבה.
