בשנה שעברה פסטיבל הקולנוע ירושלים נפתח פחות מחודש אחרי שישבנו במקלטים ב"עם כלביא". הפעם, רצה הגורל וטראמפ, עברו ארבעה חודשים שלמים מסוף "שאגת הארי", יש שיפור מסוים. וכן, פסטיבל ירושלים פחות זוהר עם פחות אורחים נוצצים - אבל בכל הקשור לסרטים שיוצגו בעשרת הימים של פסטיבל הקולנוע החשוב בארץ שייפתח בחמישי - האיכות לא נפגעה. אלו הן ההמלצות שלנו לפסטיבל.
1. הזוכים הפוליטיים: שני הסרטים שקטפו את המקום הראשון בשני הפסטיבלים הנוצצים ביותר של חצי השנה החולפת כאן - "פיורד" הרומני-נורבגי שעוטר בדקל הזהב בקאן, ו"מכתבים צהובים" הגרמני-טורקי שזכה בדב הזהב בברלין. שניהם לוחצים על נקודות רגישות, בטח לצופה האירופי-ליברלי. "פיורד" של אחד מגדולי במאי רומניה כריסטיאן מונג'יו בוחן מה קורה כשמשפחה רומנית מסורתית מגיעה לנורבגיה הליברלית והפתוחה לכאורה. מככב בו סטבסטיאן סטן, שחקן ממוצא רומני שזכור מסרטי "מארוול". לאחרונה הוא הוכיח שהוא גם שחקן דרמטי במשקל כבד, כשהיה מועמד לאוסקר על גילום טראמפ ב"מתמחה". "מכתבים צהובים" עוסק בדיכוי של משטר ארדואן של אנשי תיאטרון בטורקיה, ומראה יפה איך מדינה דמוקרטית לכאורה מתדרדרת לדיקטטורה. שניהם מן הסתם רלוונטיים לישראל.
2. עוד מקאן ומכאן: "הכדור השחור" הספרדי והווירטואוזי זכה בפרס הבימוי בקאן והפך שם לשיחת היום. זהו אפוס שעוסק בשלושה גברים שקשורים זה לזה - ממלחמת האזרחים בתחילת המאה הקודמת ועד היום. עוד סרט על אמנים והקשר בין דורות הוא "הכריסטופרים", החדש של סטיבן סודרברג ("אושן 11", "ארין ברוקוביץ'") עם איאן מקלן (גנדאלף בשבילכם) כאמן זקן שמסתבך עם זייפנית צעירה שמגיעה לביתו. סרט נוסף שהיה בקאן הוא "נמר של נייר", מותחן הפשע של היוצר היהודי-ניו יורקי ג'יימס גריי, ששב לדבר על אחים ועל המאפיה הרוסית. בסרט בו מככבים אדם דרייבר, מיילס טלר וסקרלט ג'והנסון, עוד כוכבת שמוכיחה שיש חיים בקולנוע האומנותי אחרי מארוול. מי שרוצה קצת זוהר מקומי, ימצא אותו בטקס הפתיחה עם הבכורה בבריכת הסולטן של הדרמה הקומית החדשה של משה רוזנטל, יוצר "קריוקי", שמחזיר למסך הגדול את אסי כהן באחד הסרטים הישראלים המצופים של השנה - "עצמאות", שעוסק ביחסי אב ובנו. בגזרת הקלאסיקות תתקיים הקרנה חגיגית של עותק משוחזר של "מאחורי הסוגרים" של אורי ברבש.
"עצמאות". מהסרטים המצופים של השנה
3. תגליות מקסימות: איכשהו יצא ששני הסרטים היפים בפסטיבל, מאלו שצפיתי בהם, עוסקים בהתבגרות של ילדים צרפתים, אבל הם כל כך אוניברסליים. "ילד ברזל" הוא סרט יפהפה באנימציה חלומית, על ילד שגדל בחווה ומתמודד עם מגבלה רפואית שהופכת את ההתבגרות לקשה יותר. "המצוקים האדומים" הוא הסרט החדש של הבמאי הפרוע לרוב ברונו דומון, שכאן יצר סרט מרוסן יחסית ועדיין נושך על סיפור אהבה בין ילדים.
4. גרמניה האחרת: חזרה לסרטים שהוצגו בקאן, והפעם עם שניים שייגעו במי שסיפורים על השואה והשלכותיה מהדהדים אצלו. "הבית על שפת האגם" של הבמאי פולקר שלנדורף ("תוף הפח") עוסק בבית בברלין ויושביו לאורך הדורות. ו"ארץ אבות" של הבמאי הפולני פאבל פאבליקובסקי (יוצר "אידה" ו"אהבה בימים קרים" שהגיעו עד האוסקר) - בסרט בשחור לבן על שובו של הסופר תומאס מאן לגרמניה אחרי המלחמה.
"ילד ברזל". אנימציה חלומית
5. הצד הישראלי: מעבר ל"עצמאות", הפסטיבל הוא מקום החשיפה של שורת סרטים ישראלים מדוברים שלבטח יתחרו גם באופיר. בין היתר נמצאים כאן הסרטים החדשים של הדס בן ארויה ("קורדרוי") - "איך להרגיש", רותי פרי בר ("אסיה") -"שעתיד לבוא" ושל גידי דר ("אגדת חורבן") - "הבדחן". בגזרה התיעודית, מעבר לסרט בבימוי יעל אבקסיס ("אני ניו"), לבטח נראה כותרות מסרט חדש שמלווה את משפחתה של עדן ירושלמי ז"ל, החטופה שנרצחה באכזריות במנהרות חמאס, ונקרא "תמצאו אותי, טוב?", כשם ההודעה האחרונה ששלחה לקרוביה. פרטים נוספים וכרטיסים באתר: jff.org.il
