אצל מופע הארנבות של ד"ר קספר, לפחות בגלגול הראשון שלה במחצית הראשונה של הניינטיז, לא מעט דברים עבדו קצת הפוך. אלבום הבכורה שלה הפך ללהיט כמעט בן לילה, מבלי שחברי הלהקה היו מודעים לכך, לפחות בתחילת הדרך. לעומתו, "הו הו", האלבום השלישי והמעולה שלה, נכשל בזמן אמת ולמעשה הוביל לפירוק הלהקה, שכללה בשעתו לצד הגיטריסט והזמר אורן ברזילי והקלידן והסולן שי להב, גם את הבסיסט איציק רייזנברג ואת המתופף צביקה כהן. זאת על אף שהאלבום כולל שניים מהשירים הכי אהובים ומבוקשים שלהם בהופעות וגם בסטרימינג, עד היום: "אחלום לנצח" ו"תראו אותי".
הקספרים תמיד היו הרכב שפעל באופן קצת ממזרי, כזה שידע לכתוב ולבצע שירים מאוד שמחים אבל כאלו שיישמעו גם עצובים, וגם להפך כמובן. ייתכן שזו הסיבה שגם היום, בכל פעם שברזילי ולהב, הצמד שמנהיג את ההרכב, עולים עם הגרסה המעודכנת של הלהקה לבמה, הם מצליחים למשוך קהל רב, שממשיך להתגעגע לשנות התשעים ולמוזיקה שנוצרה כאן אז.
להב וברזילי חיפשו כיצד לציין את יום הולדת ה-35 להקמת הלהקה, והשבוע ייצאו מחדש על גבי תקליטי ויניל אלבום הבכורה שלהם שנשא את שמם ו"הו הו" שחתם למעשה את פרק א'. מי שגדל על "בשמלה אדומה", בואי דינה", "סקס", "יום שני השמח" ו"הו הו", ישמח לגלות שהאנרגיות הכיפיות ההן והמלודיות הכובשות שההרכב כתב במחצית הראשונה של הניינטיז, עדיין מעלות חיוך רחב, בעיקר כשמאזינים להן בווליום הנכון.







