כשפאר אביה הרוש הייתה בת 10 היא הגיעה עם הוריה לבית החולים בעקבות הידרדרות במצבה. הרופאים הודיעו כי היא לוקה במחלת כבד קשה והעריכו שנותרו לה פחות משנתיים לחיות. "לא חשבו שאגיע בכלל לבת המצווה", היא משחזרת בשיחה עם "ידיעות אחרונות". בימים אלה, 14 שנים אחרי אותה תחזית, היא עלתה לבמה בטקס הסיום של האקדמית תל-אביב–יפו וקיבלה תואר ראשון במערכות מידע.
הרוש (24), שגדלה במעלה-אדומים, מתמודדת מאז ילדותה עם אשפוזים חוזרים, טיפולים רפואיים וחוסר ודאות. למרות זאת היא מסרבת לאפשר למחלה לקבוע את עתידה. "כשהייתי מאושפזת, אמא שלי לא ויתרה לרגע על הלימודים שלי", היא מספרת. "היא דאגה שיגיעו אליי מורים פרטיים גם בתקופות של אשפוז בית, כדי שלא אפגר אחרי הכיתה". בהמשך היא ממשיכה להגיע לבית הספר בכל הזדמנות, וחלק מבחינות הבגרות היא מבצעת מתוך בית החולים. בגיל 16 היא מאובחנת גם במחלת גרייבס, מחלה אוטואימונית של בלוטת התריס. לפני כארבע שנים היא עוברת כריתה מלאה של הבלוטה, ומאז מתמודדת גם עם בעיה בספיגת סידן. "אני לוקחת יותר מ-20 כדורים ביום, יש לי כאבי בטן כמעט כל יום, לפעמים כאבים ממש משתקים. אני מתעייפת יותר בקלות, יש לי חולשה, לפעמים קשה לי להתרכז, אבל אני משתדלת לא לתת לזה לעצור אותי".
"תודה לאמא". אביה הרוש
(צילום: רונן חורש, האקדמית תל אביב יפו)
גם שגרת החיים מחייבת היערכות. "אם אני טסה לחו"ל, אני צריכה לדאוג לכדורים לכל התקופה ואפילו לקחת מלאי נוסף. אני מוודאת שהרופאים שלי יודעים שאני נוסעת כדי שאוכל להתייעץ איתם במקרה הצורך".
למרות מצבה, היא בוחרת שלא להקל על עצמה. בתיכון היא לומדת בכיתת מופ"ת ומרחיבה פיזיקה ומדעי המחשב. "הציעו לי לעבור למסלול קל יותר ולהוריד עומס, אבל לא רציתי. כבר אז ידעתי שאני רוצה להגיע לתואר". בהמשך נרשמה ללימודי מערכות מידע באקדמית תל-אביב–יפו תחום המשלב טכנולוגיה, ניתוח נתונים והבנה עסקית. "למדתי גם מהמיון וגם מבית החולים, ובסוף הצלחתי".
כיום המחלה עדיין מלווה אותה, אך היא כבר מביטה קדימה. "זה היה חלום שלי. רציתי להוכיח לעצמי שאני מסוגלת, לא לוותר לעצמי ולהצליח כמו כולם. אחרי כל מה שעברתי, לעמוד על הבמה ולקבל את התואר היה רגע שלא אשכח". את ההישג היא מקדישה לאמה: "אני רוצה להגיד תודה לאמא שלי, הילה. היא הייתה איתי בכל אשפוז, בכל בדיקה ובכל רגע. היא מעולם לא ויתרה עליי ולא נתנה לי לוותר על עצמי. אם הגעתי לרגע הזה, זה הרבה בזכותה".
