פעמיים // מיץ' אלבום } מאנגלית: עידית שורר } מטר } 309 עמ'
בגיל 15 היו לי פצעונים, מריבות עם אמא שלי וביטחון מלא שרק אני יודעת ומרגישה הכול. אלה היו השנים שבהן חברותיי לכיתה ואני קראנו ספרים עמוקים, לדעתנו - את 'האלכימאי' של פאולו קואלו ו'ימי שלישי עם מורי' מאת מיץ' אלבום. הראשון היה עיבוד למעשייה עממית על כך שכל מה שאנו מחפשים נמצא אצלנו; השני היה שיחה בין מלומד זקן הנוטה למות המעניק לאיש צעיר וציני שיעורים על החיים. התובנות שבו היו יפות ובעלות ערך – חשיבה על המוות בגיל צעיר עשויה להוליד אחריות ונדיבות; השקעה באהובים ואמונה בטוב שבאדם.
עד לפרסום 'ימי שלישי עם מורי' היה אלבום פרשן ספורט, ומאז פורסם ספרו הוא הפך לסופר רבי-מכר נודעים. ספריו עוסקים באותה תמה: מבט לאחור על החיים וחשיבה על הדברים היקרים שבהם – חברות, אמונה, אהבה וקשר בין הורים לילדים.
אם הקורא חש שיעמום בעת קריאת הפסקה הזו (כשם שחשה הכותבת) – הרי שהרגיש נכונה. משום שנושאים אלה, שאין חולק על כך שהם היסודיים והעמוקים ביותר בחיי אנוש, הם אכן – חשובים, והעיסוק בהם עתיק כימי המין האנושי עצמו. אך בשביל להגיד שאהבה היא דבר חשוב אפשר להדליק כל רדיו או ערוץ טלוויזיה אקראי – הספרות שכותב מיץ׳ אלבום אינה מוסיפה על כך ולו תובנה אחת.
לאלפי, גיבור הרומן 'פעמיים', יש סגולה – הוא יכול לחיות כל יום פעמיים. את היכולת הזו גילתה והעניקה לו אימו ביום מותה, והזהירה אותו לבל ישתמש בה בקלות דעת. במשך השנים הוא מפתח את היכולת הזו כדי לחזר אחרי נערה שהוא אוהב וכדי להבין מי היא אהבת חייו האמיתית. חייו רצופים טעויות, בעיקר בתחום הרומנטי, אותן הוא מנסה לתקן ללא הצלחה. הספר פועל בשני קווי עלילה מקבילים (הו, התחכום), בהם אלפי הבוגר נעצר בעוון הטיית הימורים בקזינו, ומגולל בפני החוקר את סיפור חייו הנוגע ללב עד למוסר ההשכל בסופו של הספר.
בשנים האחרונות מופיעות יצירות רבות העוסקות במסע בזמן. מ'אשתו של הנוסע בזמן' ועד לקומדיה הרומנטית 'כל הזמן שבעולם' וסרטי גיבורי-העל של מארוול, שהתמה של מסע בזמן נעשתה מרכזית בהם בשלבים האחרונים. עיסוק זה מרתק משום שבעומקו הוא מלמד על תרבות אכולת חרטות, המנסה לנקות את עברה ללא הצלחה: הדרך שלה לעסוק בתיקון – שהרי אין תרבות ואדם שלא יחטאו – אינה נעשית במעשים קטנים ואיטיים של בנייה מחודשת תוך כדי מפגש עם הצער שחוללה, אלא על ידי מחיקה אלימה של העבר היוצרת בעיות אדירות חדשות. וכך, על אף שסיפורי מסעות בזמן נוטים להיות מלאי חורים בעלילה, הבור העלילתי הגדול ביותר הוא עצם קיומם, כמו שאמר המשורר זוכה פרס הנובל צ'סלב מילוש: "אֵין הֶעָבָר חָתוּם / וְהוּא זוֹכֶה לַמַּשְׁמָעוּת שֶׁמַּעֲנִיקִים לוֹ מַעֲשֵׂינוּ הַמְּאֻחָרִים".
משום שבסופו של דבר, דמותו של אלפי כמעט שלא מתפתחת. ניתנה לו אפשרות חד-פעמית לעשות תיקון עצום בכל מערכות חייו, ובמקום זאת הוא עסוק רק בעצמו. אין הוא בוחר בחיים שיש בהם עשייה למען הכלל, אלא בחיים קטנים בהם הוא אמן כושל, מהמר וכמובן – מאוהב נואשות באישה מקסימה שאת הקשר עימה הוא הורס במו ידיו. כך קיבל גיבור ספרנו הזדמנות שנייה לכל יום בחייו, אלא שהוא בוחר לטשטש כל מריבה או חיכוך במקום להבין את הקשר ולפתח אותו. וכך, אף שהוא יכול למחוק את שגיאותיו, אין הוא לומד מהן ולא יוצר את אותה קרבת נפש פלאית בין שני אוהבים, הנולדת אחרי שיברון הלב והעבודה על הקשר.
יצירות שריגשו אותנו בגיל ההתבגרות עומדות במבחן מחודש בבגרותנו; אם הן עומדות בכוחן בקריאה שנייה ובוגרת יותר, ואנו מגלים בהן פנים חדשות – הרי שערכן קיים ועומד. אלא שכמעט שלושים שנה חלפו מאז הייתי בת 15, ונראה שאני התבגרתי אך הכתיבה של מיץ' אלבום – לא. אהבה ומוות הם תמיד מרגשים, וכן החמצה ושיברון לב. אלא שלא נזקקתי למסע בזמן כדי לדעת זאת, וספק אם ספרו של אלבום יגרום למישהו להרהור נוסף על כך. 'פעמיים' הוא ספר שנכתב מתוך כוונה טובה, אך הוא חסר כל ערך ספרותי או רגשי.
קריאת עוד ספר של אלבום מזכירה האזנה לגלגלצ ביום האהבה. נעימה, מרגשת לפרקים, אך לא מותירה חותם מעבר לפס קול ברקע. כשלושה ימים לאחר שקראתי את הספר, לא נותרה בי שום תובנה עליו מלבד ש – ובכן – אהבה היא דבר חשוב ממש. ואת זה ידעתי קודם; הקריאה ב'פעמיים' לא תחזיר לנו את השעות שהושקעו בקריאת הספר, וחבל שכך. •





