הָיָה לִי חֲלוֹם וְהָיִיתִי עֵרָה
חָתוּל בַּחַלּוֹן שָׂרַט שְׂרִיטָה עֲמֻקָּה
עָצַמְתִּי עֵינַיִם לֹא לִרְאוֹת בַּנְּפִילָה
מִצְאוּ בַּתְּמוּנָה אֶת הַיַּלְדָּה הַנֶּעֱלָמָה
היום
לָרִאשׁוֹנָה בְּעִקְבוֹת כֵּן כִּתְשׁוּבָה
בָּכִיתִי מְאֹד מֻתֶּשֶׁת שְׂמֵחָה
וְאָז חֶרֶשׁ נָפַל עָלַי עֶצֶב נוֹרָא
יום קודם
לָמַדְתִּי שֶׁסְּדָקִים נִשְׁבָּרִים
עַל כֵּן הָלַכְתִּי לַדָּג הַבּוֹכֶה
לְהַבְטִיחַ לוֹמַר בִּמְקוֹמוֹ
שְׁקָרִים טוֹבִים בְּמִדָּה
סְבִירָה וּכְכָל שֶׁאֶדָּרֵשׁ
מֵהַיּוֹם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים
אז נשאיר
כְּשֶׁתְּקַבֵּל אֶת הַשִּׁיר תַּהֲפֹךְ בּוֹ
ותְּחַפֵּשׂ עָלָיו רוֹכְסַן וכַּפְתּוֹר מִלּוּט
שֶׁלֹּא בַּנִּמְצָא וְאָז תְּנַעֵר הֵיטֵב
כְּמוֹ בַּקְבּוּק עִם תְּרוּפָה
כְּמוֹ תִּקְוָה שֶׁמָּא יִפֹּל מַטְבֵּעַ
אוּלַי נוֹצָה וּבְתַחְתִּית הַדַּף
תְּתַקֵּן שׁוּרָה כְּאִלּוּ הָיָה
הַשִּׁיר שֶׁלְּךָ שֶׁלֹּא נִתַּן
לְהַסְבִּיר וְלֹא נָעִים
לְהַחְזִיר, אָז נַשְׁאִיר
ילי שנר
יופי החושך במקום הזה
יְפִי הַחֹשֶׁךְ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. שֶׁמֶשׁ תּוֹלָה
וִילוֹן כָּבֵד עַל הָעֵינַיִם, בִּקְצֵה הָאֹפֶק שֶׁלֶג-עַד,
שְׁקִיעָה גּוֹלֶשֶׁת מִן הַתְּרִיס אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת.
כְּמוֹ בֶּרֶז שֶׁדַּיָּר רָחוֹק שָׁכַח לִסְגֹּר
מַמְשִׁיךְ הָאוֹר לִדְלֹף מִגְּבוּלוֹתָיו
אֶל פְּנִים הַחֶדֶר הַבָּהִיר, וְעֵירֻמָּהּ שֶׁל הַשָּׁעָה הַזּוֹ
גָּלוּי בַּחֲשֵׁכָה הַחֲצוּיָה לִשְׁנַיִם.
אֹפֶל וָבֹהַק נִצְרָפִים, בַּחַלּוֹנוֹת נוֹשֵׁק יָרֵחַ לְלֶחְיוֹ
הַחֲלָקָה שֶׁל הַמוֹן-בְּלָאן. פֶּצַע הַשַּׁחַר נֶעֱטָף בְּצֶלוֹפָן
רַק הָאֲוִיר נוֹתַר קָעוּר, שַׁיֶּרֶת אַיָּלִים אוּלַי
חוֹלֶפֶת בַּשָּׁמַיִם הַזָּרִים, תְּכֻלָּה וּרְצִינִית כְּמוֹתָם.
בְּתוֹךְ הַזֹּהַר הַכֵּהֶה אֲנִי נִצֶּבֶת כְּבָר יָמִים
נֹגַהּ כָּזֶה רָאִיתִי רַק פַּעַם אַחַת הַרְחֵק מִכָּאן
כְּשֶׁעָמַדְתִּי בַּחַלּוֹן הַהוּא, חִכִּיתִי לָךְ שֶׁלֹּא תָּבוֹאִי
